פרשנות צוואה

 

פרשנות צוואה היא פעולה של מתן משמעות משפטית להוראות הצוואה. היא נדרשת במקרים שבהם על פי לשון הצוואה משמעותה של הצוואה אינה ברורה מאליה, או במקרים שבהם יש סתירה פנימית בין הוראות שונות של הצוואה. בכל פרשנות של צוואה הכלל המנחה את בית המשפט הינו פרשנות זהירה כדי שלא לפגוע בעקרון העל של החופש לצוות ושינוי רצונו של המצווה באמצעות כללי פרשנות משפטיים.

פרשנות צוואה בישראל

על פי החוק החל בישראל, פרשנות בצוואה נקבעת לפי סעיף 54 לחוק הירושה. סעיף זה קובע כי:

"צוואה תפורש לפי כוונתו של המצווה, כפי שהיא משתמעת מלשונה ומנסיבותיה".

סעיף זה קובע כלל פרשנות דו שלבי, בשלב הראשון על השופט לבחון מהו אומד דעתו של המצווה כפי שהוא משתמע מתוך הצוואה, כאשר לא ניתן להסיק בבירור את כוונת המצווה מתוך הצוואה, יש לפנות לשלב השני ולבחון האם ניתן ללמוד על כוונת המצווה מתוך הנסיבות החיצוניות לצוואה.

 

פרשנות צוואה כאמור מורכבת משני מרכיבים עיקריים:

הלשון של הצוואה: השופט צריך לבחון את הלשון של הצוואה על פי כללי הבלשנות והשכל הישר. הוא צריך לנסות להבין מה רצה המצווה לומר באמצעות הלשון שבחר. הלשון של הצוואה יכולה להיות מפורשת או משתמעת. לשון מפורשת היא לשון שמשמעותה ברורה מאליה, ללא צורך בפרשנות. לשון משתמעת היא לשון שמשמעותה אינה ברורה מאליה, אלא ניתן להסיק אותה מתוך הלשון עצמה או מתוך הנסיבות הפנימיות בתוך הצוואה.

הנסיבות החיצוניות לצוואה: אם הלשון של הצוואה אינה ברורה, בית המשפט יכול להיעזר בנסיבות החיצוניות לצוואה ומהן ללמוד על רצונותיו וכוונותיו של המצווה. לעיתים ניתן ללמוד על כוונת המצווה, גם אם לא אמר זאת במפורש. על אומד דעת המצווה ניתן ללמוד ממקורות שונים, כגון:

הקשר של הצוואה: הפרשן יכול לנסות להבין את הקשר של הצוואה, כדי להבין מה המצווה רצה לומר.

ההתנהגות של המצווה לפני מותו: הפרשן יכול לנסות להבין את ההתנהגות של המצווה לפני מותו, כדי להבין מה הוא רצה לעשות עם רכושו.

העדויות של העדים לצוואה: העדים לצוואה יכולים להעיד על אומד דעת המצווה.

דוגמאות לפירוש צוואה:

  • מצווה הכולל הוראה בצוואתו "את הספריה לאמא". הוכח כי הוא כינה את דירתו שלו כ"ספריה" ואת אשתו כינה "אמא". על-פי הצוואה תזכה אשתו בדירה. אמו לא תזכה בספריו.
  • מצווה המעניק בצוואתו את כל רכושו "לילדיו". הוכח כי למצווה יש שני ילדים, בן ובת. על-פי הצוואה יקבלו הבן והבת את כל רכושו של המצווה בחלקים שווים.
  • מצווה המעניק בצוואתו את כל רכושו "לילדיו החוקיים". מוכח כי למצווה יש שני ילדים, בן ובת, אך הבן הוא ילד חוקי והבת היא ילדה מחוץ לנישואין. על-פי הצוואה יקבל הבן את כל רכושו של המצווה, והבת לא תקבל כלום.

פרשנות צוואה והגשמת רצון המצווה המקרים חריגים:

ישנם מקרים חריגים בהם כדי להתחקות אחרי רצונו האמיתי של המצווה, פיתחה הפסיקה כללי פרשנות אשר לא מתיישבים בהכרח עם לשון הצוואה, גישה זו אשר הועלתה על ידי השופט ברק בפסק דין טלמצ'יו זכתה לביקורת במספר פסקי דין, אך עדיין מיושמת במקרים מסוימים.

דוגמא למצבים חריגים שבהם הדין מאפשר פרשנות שלא בהתאם ללשון הצוואה:

  • תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה: אם נפלה טעות בלשון הצוואה, השופט יכול לתקן את הטעות כדי להבין את כוונתו של המצווה.
  • השלמת חסר (לאקונה) בצוואה: אם יש חסר בצוואה, השופט יכול להשלים את החסר כדי לענות על כוונתו של המצווה.
  • הגשמת אומד-דעת המצווה "בקירוב": אם כוונתו של המצווה ברורה, אך הלשון של הצוואה אינה מאפשרת את מימושה באופן מדויק, השופט יכול להשיג את אומד-דעת המצווה "בקירוב".
  • הגשמת אומד-דעת המצווה בדרך של "תחליף": אם כוונתו של המצווה אינה ברורה, אך ניתן להסיק אותה מתוך הנסיבות, הפרשן יכול להחליף את הלשון של הצוואה בלשון אחרת כדי להשיג את אומד-דעת המצווה.

בפסק דין טלמצ'יו השופט ברק מדגיש כי פרשנות זו נועדה להגשים את כוונתו של המצווה במקרים חריגים שבהם הלשון של הצוואה אינה מאפשרת זאת באופן מדויק.

פרשנות צוואה לשם תיקון טעות שנפלה בה:

  • טעות סובייקטיבית: המצווה רצה לומר דבר אחד, אך בשל טעות, הוא אמר דבר אחר. למשל: המצווה ציווה את רכושו לנכדו, אך בשל טעות, הוא רשם את שם בנו.
  • טעות אובייקטיבית: המצווה אמר דבר אחד, אך בפועל, המציאות היא אחרת. למשל: המצווה ציווה את רכושו לנכדו, אך הנכד נפטר לפני המצווה.

במקרה של טעות סובייקטיבית, השופט רשאי לתקן את הלשון של הצוואה כדי לשקף את כוונתו האמיתית של המצווה. זאת, אם ניתן לקבוע בבירור מה הייתה כוונתו של המצווה.

במקרה של טעות אובייקטיבית, השופט רשאי לתקן את הלשון של הצוואה כדי להפוך אותה למתאימה למציאות. זאת, אם ניתן לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אילו הוא היה מודע לטעות.

תיקון הצוואה הוא חריג לכללי הפרשנות של צוואה. הוא נעשה רק במקרים שבהם הלשון של הצוואה אינה משקפת את כוונתו של המצווה. ראשית, השופט צריך לפרש את הצוואה כדי לזהות את הטעות. לאחר מכן, השופט צריך לתקן את הלשון של הצוואה כדי לשקף את כוונתו של המצווה. לבסוף, השופט צריך לפרש את הצוואה המקורית על רקע תיקונה.

פרשנות לשם השלמת חסר בצוואה:

כמו בכל יצירה אנושית, גם בצוואה עשוי שיתגלה חסר. דבר זה יקרה כאשר הוראות הצוואה (המפורשות או המשתמעות) יוצרות חוסר שלמות הנוגד את רצונו של המצווה.

להלן דוגמאות למקרים שבהם ניתן להכיר בחסר בצוואה:

  • מקרה שבו המצווה ציווה את כל רכושו לשני ילדיו, אך לאחר עריכת הצוואה נולדה להם ילדה שלישית.
  • מקרה שבו המצווה ציווה בית לבן, אך לאחר עריכת הצוואה הבית נמכר.
  • מקרה שבו המצווה ציווה סכום כסף לבת, אך בין עריכת הצוואה למות המצווה ירד ערך הכסף בשל האינפלציה.

במקרים אלו, השופט רשאי להשלים את החסר בצוואה על-פי אומד-דעתו של המצווה. השופט עושה זאת על ידי שימוש ב"פרשנות משלימה".

פרשנות משלימה היא פרשנות שנעשית על-פי אומד-דעתו של המצווה בעת עריכת הצוואה, כפי שהוא עולה מתוך הצוואה והנסיבות. בהיעדר אומד-דעת (ריאלי) של המצווה, יש להשלים החסר על-פי רצונו ההיפותטי של המצווה. רצון זה הוא הרצון שיש להניח כי היה לו בעת עריכת הצוואה אילו נתן דעתו לחסר. השופט ממשיך את קו המחשבה של המצווה, ומשלים באמצעותו את שהמצווה עצמו החסיר.

פרשנות צוואה לשם הגשמת אומד-דעת המצווה "בקירוב":

על פי הדוקטרינה של "ביצוע בקרוב", השופט רשאי להשלים חסר בצוואה, אף אם הוראות הצוואה ברורות, אך לא ניתן לקיים אותן כלשונה. השופט עושה זאת על ידי כך שהוא מנסה לממש את אומד-דעתו של המצווה, ועושה זאת בדרך הקרובה ביותר לזו שנקבעה בצוואה.

דוגמאות למקרים שבהם ניתן להחיל את הדוקטרינה של "ביצוע בקרוב":

  • מקרה שבו המצווה ציווה סכום כסף לבן, אך הבן נפטר לפני המצווה.
  • מקרה שבו המצווה ציווה נכס מסוים, אך הנכס נמכר או נהרס.
  • מקרה שבו המצווה ציווה נכס לנכד, אך הנכד פסול לרשת.

החלת הדוקטרינה של "ביצוע בקרוב" היא עניין של צדק. כאשר הוראות הצוואה ברורות, אך לא ניתן לקיים אותן כלשונה, הרי שהשארת הנכס ללא יורש עלולה לפגוע ברצונו של המצווה. עם זאת, החלת הדוקטרינה של "ביצוע בקרוב" צריכה להיעשות בזהירות. על השופט להשתמש בשיקול דעתו על מנת לוודא כי ההחלטה שהוא מקבל אכן משקפת את אומד-דעתו של המצווה.

הגשמת אומד-דעת המצווה בתחליף:

מצב נוסף שבו ייתכן שבית המשפט יחליט להשלים חסר בצוואה על ידי פרשנות בתחליף. מצב זה הוא כאשר הוראות הצוואה ברורות, אך הנכס המצוין אינו קיים במועד פטירת המצווה.

פרשנות בתחליף קובעת כי במקרה שבו המצווה ציווה נכס מסוים, אך הנכס אינו קיים במועד פטירת המצווה, ניתן להורות כי הנכס יונחל ליורש נכס אחר, הדומה לנכס המצוין במאפייניו. החלת פרשנות בתחליף היא עניין של צדק. כאשר המצווה ציווה נכס מסוים, אך הנכס אינו קיים במועד פטירת המצווה, הרי שחלוקת עזבונו של המצווה לפי הוראות הצוואה כפשוטן עלולה לפגוע ברצונו של המצווה.

להלן דוגמה למקרה שבו הלכת התחליף יכולה לחול:

  • המצווה ציווה כי ביתו יעבור לבנו. לאחר עריכת הצוואה, הבית נהרס בשריפה.
  • במקום הבית נבנה בניין חדש.
  • בית המשפט יכול להורות כי הבניין החדש יעבור לבנו של המצווה, בהתאם להלכת התחליף.

 

לסיכום כללי פרשנות של צוואה תלויים בראש ובראשונה בלשון הצוואה. עורך דין צוואות וירושות קמרי ושות' עוסק בתחום הצוואות. למשרדנו נסיון רב בתיקים אשר הובאו לפתחו של בית המשפט שם נדרש לתת פירוש לצוואה אשר נפלו בה טעויות ו/או אינה ברורה דיו. הנכם מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה לפרטים נוספים בנושא פירוש צוואה.

שתפו עם חברים
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email
רוצה לחזור לחלק מסוים בעמוד?
מחבר המאמר
עורך דין גיא קמרי
עורך דין גיא קמרי

עורך דין גיא קמרי, חבר לשכת עורכי הדין בישראל, הוא המייסד של משרד קמרי ושות'. עורך הדין גיא קמרי מחזיק בניסיון רב – שהקנה לו הרבה מאוד ידע מקצועי – בדיני ירושה, דיני עזבון ודיני ירושת משק חקלאי. עורך דין גיא קמרי מייצג את לקוחותיו הן בבית המשפט והן במהלך הליכי גישור.

דילוג לתוכן