להאזנה:
חוק איסור לשון הרע והוצאת דיבה ומהן ההגנות בחוק?
חופש הביטוי הוא מאבני היסוד של החברה הדמוקרטית, אך בעידן הרשתות החברתיות עולה לא פעם שאלת גבולות השיח. מתי מדובר בהתבטאות לגיטימית ומתי ניתן לתבוע על לשון הרע? כל התשובות במאמר הבא! הישארו איתנו!
כלי התקשורת וכיום גם הרשתות החברתיות, הם כר נרחב לביטוי דעות ורעיונות, אבל לא פעם ולא פעמיים, משתרבבים לתכנים אמירה או מידע, שגם אם אינם מכפישים בעליל, עלולים לפגוע באדם כלשהו.
אדם שנפגע באופן כזה, יכול לתבוע את הפוגע על סמך "חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965", המהווה חלק מדיני הנזיקין ועניינו בהוצאת דיבה ולשון הרע.
בתביעות לשון הרע, עומדים פעמים רבות עקרונות כגון: חופש הביטוי, חופש העיתונות וחקר האמת, מול עיקרון כבוד האדם וחירותו, זכותו לשמור על שמו הטוב ופרטיותו – מי שמכריע בשאלות הללו, הוא בית המשפט.
מהו חוק איסור לשון הרע ?
חוק איסור לשון הרע קובע, שהוצאה דיבה או לשון הרע, היא התבטאות, ידיעה, או מסר בעל פה, בכתב, או בצורה גרפית, שפורסמו ברבים ופגעו, או עלולים היו לפגוע, בשמו הטוב של אדם פרטי או תאגיד.
פגיעה בשם הטוב על פי חוק לשון הרע, היא כל אמירה שעלולה לבזות אדם בעיני אחרים, להפוך אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לפגוע במשלח ידו, או במוניטין המקצועיים שלו, על רקע התנהגותו, גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו.
הגדרת לשון הרע עשויה להשתנות בין מקרים שונים, גם אם מדובר בתוכן זהה או דומה. בית המשפט בוחן את תוכן הדברים אובייקטיבית, ללא התייחסות לכוונות הנתבע, כמו גם לתחושות הסובייקטיביות של התובע.
הגנות בחוק לשון הרע
טענות ההגנה העיקריות בחוק איסור לשון הרע, הן "האמת בפרסום" והגנת "תום הלב". להוכחת אמת בפרסום, צריך הנתבע להוכיח שכאשר פרסם את המידע סבר שהוא אמיתי ושיש בו עניין ציבורי. בהגנת תום הלב, הנתבע יכול לטעון שהפרסום היה בבחינת הבעת דעה, או ביקורת לגיטימית.
הליכים משפטיים בגין פרסום לשון הרע
עבירת לשון הרע היא גם עבירה פלילית מסוג "עוון", שעונשה יכול להגיע לשנת מאסר וגם עוולה אזרחית, שעונשה תשלום פיצוי כספי לנפגע.
- עוולה אזרחית – נפגע לשון הרע יכול להגיש תביעה אזרחית, בגין כל פרסום (אפילו באוזני אדם אחד בלבד) המהווה לשון הרע, מבלי שנדרש להוכיח כי נגרם לו נזק בפועל. אם יוכיח התובע שהפרסום נעשה בכוונת זדון, בית המשפט מוסמך להורות, לצד הפיצוי הכספי, על הסרת אותו פרסום ועל פרסום הודעת הבהרה או תיקון באותו כלי תקשורת.
- עבירה פלילית – שלא כמו בהליך האזרחי, בהליך הפלילי הפרשנות צרה יותר והתובע נדרש להוכיח מעל לכל ספק, שהפרסום המכפיש היה פומבי (כלומר, נחשפו לו לפחות שני אנשים) וכי נעשה במתכוון, כדי לפגוע בשמו הטוב ובכבודו. בהליך הפלילי, רשאי בית המשפט, מעבר להרשעה בביצוע העבירה, להטיל על הנאשם עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי ואף פיצוי כספי לנפגע.
סעדים הנוספים לפיצוי או עונש
בנוסף על קביעת פיצוי או עונש על עבירת לשון הרע, יכול בית המשפט לקבוע סעדים נוספים לנפגע, כמו צו איסור הפצה או החרמת עותקים בהם נעשה הפרסום, כולל בספריות וארכיונים, הוראה לנתבע לפרסם תיקון או הכחשה לפרסום המכפיש, לפרסם את פסק הדין שניתן בנושא וכיוצא באלה.
כשמדובר בפרסום לשון הרע באמצעי תקשורת, יש חבות פלילית ואזרחית על מביא הפרסום, עורך העיתון והגורם שהחליט בפועל על הפרסום. בעלי אמצעי התקשורת, נושא בחבות אזרחית בלבד.
* אין באמור לעיל להוות תחליף לייעוץ משפטי
