הוראות ירושה על פי חוק איננה כוללת במצב העניינים הרגיל הורשה ישירה לנכדי הנפטר או הנפטרת אלא רק לצאצאים הישירים ובן/בת הזוג של הנפטר. סבים וסבתות המקיימים קשר חם וקרוב עם נכדיהם האהובים מעוניינים במקרים רבים לוודא שחלק מסוים מתוך כספי הירושה שלהם יגיע ישירות לידי נכדיהם, מיד עם פטירתם או עם התקיימות תנאים מסוימים (לימודים, חתונה, קניית דירה ועוד). כדי להתגבר על הוראות החוק על הסבים לצוות את רכושו באופן ספציפי שהוא מעדיף עוד בחייו, באמצעות כתיבה וחתימה על צוואה ומנגנונים חוקיים ספציפיים המתאימים לכך.
ירושה על פי דין וירושה על פי צוואה
כללי הירושה משתנים לפי נסיבות העניין, אך הכלל הבסיסי מבחין בין מצב בו נכתבה צוואה בחיים, לבין מצב בו אדם נפטר ללא צוואה. כאשר אדם נפטר ללא שכתב צוואה, רכושו מתחלק בין צאצאיו הישירים ובן/בת זוגו על פי הוראות "חוק הירושה תשכ"ה 1965" ומשום כך במרבית המקרים הסטנדרטיים על פי הוראות החוק, נכדי המנוח אינם זכאים לרשת אותו באופן ישיר.
יחד עם זאת, החוק הישראלי קובע שאם המנוח ציווה עוד בחייו לחלק את רכושו בצורה שונה מהוראות החוק – יש לציית לרצון הנפטר, גם כשזה סותר למעשה את הוראות ברירת המחדל של חוק הירושה. משום כך בחוק הירושה הישראלי כיום קיימות שלוש אופציות מרכזיות המאפשרות לאדם להבטיח שנכדיו יירשו חלק מרכושו לאחר מותו:
- ירושה על פי דין במקרים חריגים: חריג סע' 49 מבטיחים שפטירת היורש, טרם פטירת המנוח או לאחריה, מעבירה את זכויות הירושה לנכדיו.
- ירושה על פי צוואה: מאחר שצוואה היא גילוי רצון הנפטר עוד מחייו, היא מאפשרת שני מסלולים "עיקריים" להורשה לנכדים:
- ירושה ישירה על פי צוואה: המוריש יכול להגדיר במפורש בצוואה שאחוז מסוים מתוך רכושו יינתן ישירות לנכדיו.
- ירושה "מותנית" על פי צוואה: המוריש יכול להציב מנגנונים מורכבים יותר כדוגמת יצירת קרן נאמנות לטובת הנכדים או הוראה על 'שריון חלקי' של אחוז מסוים מהרכוש במסגרת "יורש אחר יורש".
מתי נכדים יורשים על פי דין?
נכדים יורשים על פי דין את סבם רק כאשר יורשו של המנוח אינו בין החיים. כאמור, הוראות חוק הירושה נכנסות לתוקף בעיקר כאשר המנוח לא כתב צוואה בחייו, וסעיף 49 לחוק הירושה קובע במפורש שכאשר יורשו של אדם נפטר לפניו, דהיינו אם בנו של המנוח נפטר לפני אביו, ואם לאותו הבן היו יורשים משלו, אזי בעת פטירת המנוח (הסב) יורשי הבן יירשו את כל חלקו של הבן. כך, אם לדוגמא הבן היה זכאי על פי חוק הירושה לכשליש מרכושו של אביו, הרי ששליש מרכוש האב יתחלק (לפי הוראות חוק הירושה הכלליות) בין יורשי הבן – בן/ בת זוגו וילדיו (הנכדים).
למעשה, גם אם בנו של המנוח נפטר לאחר אביו, יורשים הנכדים את סבם לפי הוראות חוק הירושה שכן מעת שנפטר המנוח זוכה בנו באופן עקרוני בחלקו בירושה (הגם שזה טרם חולק), ומעת שנפטר הבן – מתחלקת זכות זו באופן שווה בין יורשיו. כלל זה תקף למעשה גם בעת כתיבת צוואה, שכן גם כאשר המנוח ציווה את רכושו לבנו במפורש בצוואה, ובנו נפטר לפניו – יחולו הוראות סעיף 49.
כיצד מורישים לנכדים ע"י צוואה?
הורשה באמצעות ציווי בחיים (כתיבת צוואה) מאפשרת למוריש להגדיר באופן מדוייק לפי רצונותיו כיצד יתחלק רכושו בין יורשיו. כאשר נכתבת צוואה הוראותיה יגברו ברוב המקרים על סעיפי חוק הירושה, אך היורשים על פי הוראות החוק יכולים לנסות לערער על תוקף הצוואה בבית המשפט. משום כך חשוב מאוד לתת את הדעת על כתיבת צוואה מסודרת ומפורטת תוך התייעצות יסודית ומקיפה ואשרור רשמי ומלא עם עורך דין לענייני ירושה שיוכל להבטיח שרצונו של המנוח יתקיים גם לאחר שילך לבית עולמו.
בני זוג רבים הזוכים להגיע לשיבה טובה נוטים לכתוב בחייהם "צוואה הדדית" המבטיחה שלפחות מחצית מרכושם יגיע לידי בן/בת הזוג במקרה של פטירה בטרם עת, ורק לאחר פטירתו של בן הזוג השני מועברים כלל נכסי בני הזוג לידי ילדיהם. יצויין כי בעת כתיבת צוואה ניתן גם "להדיר" לחלוטין או באופן חלקי אחד (או יותר) מילדי המוריש מן הירושה מסיבות שונות, ועוד.
ככלל, ניתן להוריש לנכדים באמצעות צוואה ישירה, עקיפה או מותנית:
- הורשה ישירה: כאשר המוריש מצווה במפורש להעביר אחוז מסוים מתוך רכושו ישירות ליורש מסוים, בין אם הוא בנו, נכדו או כל אדם אחר. לאחר מותו הזכויות בחלק המסוים של העיזבון יועברו באופן ישיר ומיידי (עם השלמת ההליכים בבתי המשפט) לידי אותו יורש.
- הורשה מותנית: סב המעוניין לדוגמא לממן את לימודי ההשכלה הגבוהה עבור נכדיו ולעודד אותם לרכוש השכלה כזו, או לחילופין לסייע להם לרכוש דירת מגורים ולעוד מטרות דומות ניתן להוריש סכום כסף באופן מותנה לאדם פלוני. במצב מעין זה ניתן להקים קרן נאמנות לכלל הנכדים שתחלק בתנאים מסוימים ומוגדרים מראש סכומי כסף מתוך העיזבון לכל נכד העומד בתנאים אלו.
- הורשה מושהית: מדובר בסוג מסוים של הורשה מותנית, בו במקום להתנות את הירושה בסט תנאים חיצוני היא מותנית בגיל היורש. במקרים רבים אם לדוגמא נכדי המנוח עודם קטינים מבחינה חוקית, יוכל המוריש להשהות את העברת הירושה לידי היורש עד למועד מסוים (לדוגמא הגעת היורש לבגרות), ועד למועד זה תנוהל הירושה על ידי אפוטרופוס.
מנגנונים מיוחדים – "יורש אחר יורש"
חשוב לדעת שכתיבת צוואה מאפשרת למוריש להגדיר לא רק מה ייעשה עם רכושו לאחר מותו, אלא גם להגביל את הירושה "הבאה בתור" ולהגדיר יורש מסוים שיירש מיורשו של המנוח הראשון את הנכס המדובר. כך לדוגמא, אם אדם מוריש לבנו דירה וברצונו שלאחר מות בנו יירשו את הדירה נכדיו ולא אשת בנו, הוא יכול להגדיר במפורש את רצונו זה, ועל פי הוראות חוק הירושה לא יוכל בנו להוריש את הדירה, גם על פי צוואה, לכל גורם אחר מלבד מי שהוגדר כ"יורש אחר יורש".
חשוב לדעת שחסרונה המשמעותי של שיטה זו הוא שעד להורשת הנכס ליורש השני, ליורש הראשון יש זכות לפעול כאוות נפשו בנכס, ובכלל זאת למכור אותו, לשעבד אותו או להרוס אותו – הנכס שייך ליורש הראשון לכל דבר ועניין מלבד זכותו לצוות אותו לכל יורש אחר מלבד היורש המסוים שהוגדר בצוואת המוריש.
כפי שהוסבר לעיל, על הוראות צוואה ניתן לערער תמיד בבית המשפט, ובלא מעט מקרים עשוי בית המשפט לקבוע שצוואה שנחתמה נכתבה שלא כדין ומשום כך היא בטילה ובמקומה חלות הוראות חוק הירושה, לפיהן רק במקרים מסוימים מאוד יזכו נכדים לרשת את סבם. כדי להגן באופן מדויק על האינטרסים של המוריש, וכדי לוודא שרצונו אכן יתממש לאחר מותו חשוב מאוד לנסח כל צוואה תוך התייעצות עם עורך דין מומחה לצוואות, שיוכל להבטיח שהצוואה תיערך כדין ושתוקפה יישמר גם לאחר מותו של המוריש.
