ירושה מכוח אימוץ

חוק הירושה נועד להסדרת זכאותם של ילדים מאומצים לרשת את הוריהם המאמצים. אולם ירושה על רקע אימוץ, אף שהיא דומה לירושה מכוח קשר דם, עודנה כפופה לסייגים מסוימים שחשוב להכיר. בשורות הבאות, עורך דין צוואות וירושות גיא קמרי יסביר על הסוגיה המורכבת של ירושה מכוח אימוץ, על עמדת החוק בנושא, על השינויים הרלוונטיים בחקיקה והדרך למימוש זכויות הירושה לילדים מאומצים.

ירושה מכוח אימוץ – סוגיה רגישה מבחינת משפטית ומשפחתית

ילדים ביולוגיים זכאים מעצם מעמדם הטבעי לחלק בעזבונם של הוריהם, כאשר ברוב המקרים, חלוקת הרכוש של ההורים מוגדרת באמצעות ההוראות שהותירו בנושא זה במסגרת מסמך הצוואה שלהם. יחד עם זאת, לצערנו הרב אנו שומעים על מקרים לא מעטים בכלל, אשר בהם הורה הולך לעולמו מבלי שהספיק לערוך צוואה, או שקיימת צוואה שמסיבות כאלו ואחרות, אינה ברת תוקף משפטי מחייב. במקרים הללו, קיים אמנם קונצנזוס לגבי זכאותם של בני המשפחה הגרעינית של המנוח – בדגש על ילדיו הביולוגיים, לקבלת חלק מעזבונו. אולם על רק זה נשאלה לא אחת השאלה: האם אלו הם פני הדברים גם כשמדובר בילד מאומץ? אף שתשובה חיובית לסוגיה זו ניתנה לכאורה במסגרת חוק הירושה הישראלי כבר בשנת 1965, שאלת זכאותם של ילדים מאומצים לחלק בירושה הגיעה במגוון מקרים לדיון בבתי המשפט בישראל – מה שהוביל במרוצת השנים גם לשינויי חקיקה. 

מה עמדת חוק הירושה בנושא ירושת הורה מאמץ? עו"ד לענייני ירושה מסביר

סעיף 16 של חוק הירושה מתייחס לסוגיית זכאותם של ילד מאומץ וצאצאיו, לרשת את הוריו המאמצים, בזו הלשון:

"(א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ.

(ב) המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ.

(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ."

פירוש הדברים הללו, הוא שמבחינת החוק, על מנת שילד מאומץ יהיה זכאי לרשת את ההורה המאמץ שלו, בראש ובראשונה תהליך האימוץ נדרש להתבצע כדין, קרי – במסגרת צו אימוץ שניתן בבית משפט, בכפוף להוראות בחוק אימוץ ילדים. אולם הדברים האמורים בחוק אינם מסתכמים בעניין זה בלבד. שכן סעיפים (ב) ו- (ג) מבטלים את זכאותו של הילד המאומץ לרשת את יתר בני משפחתם של הוריו המאמצים ולהוריש להם (בין שמדובר באחיו המאמצים, בדודיו המאמצים או בסבו או סבתו המאמצים) – ובכך מפלים אותו ביחס לאחיו הביולוגיים.

הבעייתיות הגלומה בנוסח המקורי של סעיף 16 לחוק הירושה 

חוק הירושה הישראלי שנועד להסדיר את עניין הזכאות לרשת בני משפחה, נשען במשך שנים רבות על העיקרון של קרבת דם בין בני משפחה, כבסיס לחלוקת העיזבון בין בני משפחתם של אנשים שנפטרו מבלי להותיר אחריהם צוואה. 

בעקבות זאת, בני משפחה בעלי קרבת דם למנוח זכו לעדיפות במעמד חלוקת עזבונו על פני כל אדם אחר, למעט שני יוצאי דופן והם: בני זוגם של המנוחים, שהוכרו בחוק כבעלי זכות לגיטימית לקבל חלק מעיזבונם, והילדים המאומצים של המנוחים, שבהינתן קשריהם למנוחים מכוח האימוץ, נחשבו כבעלי מעמד זהה במרבית ההיבטים ומכאן גם זכויות ירושה זהות, לילדים הביולוגיים שיש להם קשר דם למנוח. 

יחד עם זאת, החקיקה המקורית כללה התייחסות למעמדם של ילדים מאומצים ביחס לירושת הוריהם המאמצים בלבד. זאת כאשר בהקשר לזכאותם של הילדים הללו לרשת את קרובי משפחתם האחרים, לא הייתה התייחסות קונקרטית במסגרת החוק.

מצב זה הוביל הלכה למעשה להפליה בין ילדים ביולוגיים לבין ילדים מאומצים באותו התא המשפחתי, שגררה מאבקים משפטיים מרובים למימוש זכויותיהם של ילדים מאומצים. זאת עד שלבסוף הנושא זכה להתייחסות במסגרת הצעת חוק שניתנה בדצמבר 2010, לטובת תיקון לסעיף 16 בחוק הירושה. תכליתו של תיקון זה היתה להסדיר באופן פורמלי את מעמדם השווה של הילדים המאומצים לזה של הילדים הביולוגיים, במסגרת חוק הירושה במדינת ישראל.

שינויי החקיקה השונים שבוצעו במרוצת השנים בהקשר לירושה מכוח אימוץ

בעקבות המאבק המתמשך של ילדים מאומצים בישראל להסדרת זכאותם לרשת את בני משפחתם המאמצת, ההצעה לתיקון של סעיף 16 לחוק הירושה, הידועה כתיקון מספר 13, נכנסה לתוקף ב- 23 ליולי 2012. 

במסגרת תיקון זה לחוק הירושה, בוצע שינוי בנוסח סעיף 16 של חוק הירושה, שכאמור נועד להסדיר את זכויותיהם של הילדים המאומצים בארץ, כחלק מחוקי הירושה בישראל. הנוסח המעודכן של חוק הירושה, ביטל את הפער שהיה קיים עד אותה העת, בין מעמדם של ילדים ביולוגיים לזה של ילדים מאומצים בתור יורשים.

תיקון זה הבהיר כי לילדים מאומצים מעמד זהה בכל ההיבטים הנוגעים לירושה למעמד שילדים ביולוגיים נהנים ממנו. משמעות הדבר הלכה למעשה, הייתה כי לילד מאומץ ניתנה רשמית האפשרות לרשת את כל קרובי משפחתו, ובכלל זה גם את אחיו המאמצים – ולא רק את הוריו המאמצים.

לתיקון זה לחוק הירושה, היו מטבע הדברים משמעויות החורגות מתחום דיני הירושה בלבד. שכן, הוראותיו חוללו שינוי משמעותי באופן בו המדינה מתייחסת למעמד הילד המאומץ בתוך משפחתו, כחלק בלתי נפרד מן התא המשפחתי.

מה תכליתו של התיקון שבוצע בסעיף 16 בחוק הירושה?

תכליתו של התיקון שבוצע בסעיף 16 בחוק הירושה – הלא הוא תיקון מספר 13, הייתה כאמור, לתקן את העוול ההיסטורי שנוצר כלפי ילדים מאומצים בישראל בעקבות הלקונה בחוק הירושה המקורי. זאת באמצעות עיגון האפשרות לילדים מאומצים לרשת את הוריהם המאמצים, ממש כשם שרשאי לעשות כל ילד בישראל ביחס להוריו הביולוגיים. זאת בנוסף לזכאותו של הילד המאומץ לרשת גם את ההורים הביולוגיים שלו. זכאות זו תקפה אף לילדיהם של ילדים מאומצים, אשר זכאים לרשת גם את הורי אביהם או אמם מכוח אימוץ (ההורים המאמצים של הוריהם) וגם את הורי אביהם או אמם מכוח קשרי דם (ההורים הביולוגיים של הוריהם). 

מהו החידוש בתיקון 13 לחוק הירושה לעניין ירושה מכוח אימוץ?

עד לשנת 2012, ילדים מאומצים "זכו" כאמור למעמד מחריג בתור יורשים בקרב בני משפחתם המאמצת. הניסוח המקורי של חוק הירושה, הנציח את מעמדם של ילדים הזכאים לירושה מכוח אימוץ, בתור יורשים "סוג ב'", בכך שהוא מנע מהם את האפשרות לרשת קרובי משפחה שאינם הוריהם המאמצים (אחים מאמצים, סבים וסבתות מאמצים וכיוצא באלו), בו באותה המידה שקרובי משפחתם המאמצת, היו מנועים מלרשת אותם. החידוש בתיקון מספר 13 לסעיף 16 בחוק הירושה, בא לבטל את ההפליה שלשון החוק המקורית יצרה בין ילדים מאומצים לבין אחיהם המאמצים, ולהשוות את מעמדם כיורשים לכל דבר ועניין, באופן פורמלי. בהתאם לכך, כיום גם ילדים מאומצים רשאים לרשת בנוסף להוריהם המאמצים, גם את אחיהם המאמצים, את סבם וסבתם המאמצים ואף את הדודים המאמצים שלהם. בדיוק כפי שזכאי כל ילד ביולוגי שנולד למשפחה שאימצה אותם.

ירושה מכח אימוץ והדרך למימוש זכויות הירושה של ילדים מאומצים

אף שבחוק האימוץ נקבע שילדים מאומצים זכאים לאותן הזכויות של ילדים ביולוגיים בהקשר של ירושה מכוח אימוץ, הלכה למעשה בשונה מילדים ביולוגיים – המאומצים נדרשים להציג במעמד הירושה מסמך שיוכיח את מעמדם החוקי בתור ילדים מאומצים להורים שנפטרו. 

החוק הישראלי קובע כי המסמך שבאמצעותו נדרש המאומץ להוכיח כי עבר אימוץ בהליך חוקי, הוא צו בית משפט שמאשר פורמלית שהליך האימוץ שלהם בוצע על פי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א 1981. ככל שהליך האימוץ בוצע בחו"ל, יידרש המאומץ להשיג צו אימוץ פורמלי מטעם המדינה שממנה אומץ. צו זה יאושר בערכאות המשפטיות בארץ בהינתן שניתן יהיה לאמת את תקפותו.

מה קורה במידה ואין אפשרות להמציא מסמכי אימוץ כנדרש?

ילד מאומץ שאין ביכולתו להמציא את אישורי האימוץ כפי שהחוק מחייב, יהיה מנוע מלרשת את הוריו המאמצים. זאת גם אם גודל לאורך כל ילדותו בקרב משפחתו המאמצת כבן בית מכל הבחינות. בבית המשפט נקבע זה מכבר כי גם ילד שהוריו המאמצים רשמו אותו כילדם במשרד הפנים, וגודל בידיהם במשך כל חייו באהבה כחלק בלתי נפרד מהמשפחה, איננו זכאי לרשת את הוריו על בסיס ירושה מכח אימוץ במקרה בו לא אומץ כדין בידי ההורים שגידלו אותו בפועל. 

במצבים מורכבים ורגישים כגון אלו, יש צורך בייעוץ משפטי פרטני של עורך דין לענייני עיזבון בעל ניסיון עשיר בייצוג יורשים מאומצים, כדוגמת עורך דין גיא קמרי.

ירושה מכוח אימוץ – סיכום

בסקירה זו ראינו כיצד סעיף 16 של חוק הירושה במתכונתו המקורית, הוביל ליצירת פער של ממש בין זכויות הירושה של ילדים מאומצים ביחס לאלו של ילדים הביולוגיים. תיקון 13 אשר נוסף לחוק הירושה בשנת 2012, חתר כאמור, להשוות את מעמדם החוקי של ילדים מאומצים בישראל, למעמדם של ילדים ביולוגיים בהקשר לזכאות לירושה והורשה בקרב בני משפחתם המאמצת.
אף שתיקון זה בהחלט חולל מהפכה באופן שבו הנושא מטופל, לא אחת עדיין נוצרים סכסוכי יורשים על רקע ירושה מכוח אימוץ.

במידה ואתם מעוניינים במימוש זכאותכם לירושה באופן מיטבי, הצעד הראשון הוא לפנות אל משרד עו"ד גיא קמרי – עורך דין ירושות וצוואות במרכז. עו"ד מומחה לדיני עיזבון, יסייע לכם להבטיח כי זכויותיכם לא תקופחנה בעת חלוקת הירושה ויפעל במלוא המרץ כדי לאפשר לכם לקבל את כל מה שמגיע לכם כחוק.

משרד עורך דין גיא קמרי כאן לשירותכם בכל שאלה ותהייה הנוגעת להסדרת ירושה מכח אימוץ. זה הזמן לפנות להתייעצות עם עורך דין מומחה לצוואות וירושות, על מנת לדאוג להבטחת זכויותיכם במלואן. לתיאום פגישת ייעוץ אישית ודיסקרטית עם עו"ד גיא קמרי – מלאו את פרטיכם כעת בטופס להלן.