תניית סילוקין בצוואה הינו תנאי בצוואה, הקובע כי יורש שיגיש התנגדות לצוואה, יפסיד את חלקו בירושה. סעיף 44(א) לחוק הירושה, התשכ"ה–1965, מאפשר למצווה לקבוע בצוואה "תנאי מפסיק", לפיו יורש יחדל מלזכות בירושה בהתקיים תנאי מסוים או בהגיע מועד מסוים. מטרת תנאי מפסיק היא להגן על רצון המצווה, ולמנוע מיורשיו לנסות להתערב בצוואה ולתקוף הוראות מסוימות הכלולות בה.
תנאי מפסיק הוא תנאי בצוואה, הקובע כי בהתקיים תנאי מסוים או בהגיע מועד מסוים, תפקע זכותו של היורש לקבל את הירושה. לדוגמה, אדם יכול לצוות בצוואתו כי בנו יקבל את כל רכושו, אך אם הבן יתחתן עם אדם שאינו מקובל עליו, הוא יפסיד את הירושה. תכליתו הכללית של סעיף 44(א) לחוק הירושה היא הגנה על רצון המצווה. המצווה זכאי להחליט כיצד יחולק רכושו לאחר מותו, וללא התערבות של היורשים. תנאי מפסיק מאפשר למצווה להגשים את רצונו, גם אם הוא יודע כי היורשים עשויים לנסות להתערב בצוואה.
תניית סילוקין היא תנאי חריג, שכן היא פוגעת בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית בישראל. עם זאת, ישנם טעמים המצדדים בתוקף של תניות סילוקין, כגון:
זכותו של המצווה לאוטונומיה: המצווה זכאי להחליט כיצד יחולק רכושו לאחר מותו, ללא התערבות של בית המשפט.
מניעת התדיינות מיותרת: תניות סילוקין מעודדות יורשים לקבל את צוואת המצווה, ומונעות תביעות ירושה מיותרות.
גישת בתי המשפט בעניין תניית סילוקין בצוואה :
בפסק דין מ-2018, בית המשפט העליון קבע כי תניית סילוקין רחבה, המחייבת יורשים להימנע מכל פנייה לערכאות, היא תניית סילוקין בלתי חוקתית. לעומת זאת, בית המשפט העליון קבע כי תניית סילוקין צרה, המחייבת יורשים להימנע רק מפנייה לערכאות בטענות מופרכות, היא תניית סילוקין חוקתית.
בישראל, התנאים לקיומה של תניית סילוקין חוקתית הם:
התניה חייבת להיות צרה: תניית סילוקין רחבה, המחייבת יורשים להימנע מכל פנייה לערכאות, היא תניית סילוקין בלתי חוקתית.
התניה חייבת להיות סבירה: תניית סילוקין שרירותית או בלתי סבירה היא תניית סילוקין בלתי חוקתית.
לסיכום, תניית סילוקין היא תנאי חריג, שקיומו תלוי בתנאים מסוימים. תניות סילוקין צרות, המקיימות את התנאים הקבועים בחוק, הן חוקיות. לעומת זאת, תניות סילוקין רחבות, המנוגדות לחוק, הן בלתי חוקיות.
בפסק הדין, נדון סכסוך בין נהנה בצוואה לבין קרן קיימת לישראל, שהיתה נציגת המצווה. הצוואה קבעה כי כל נהנה שיפנה לערכאות יפסיד את חלקו בירושה.
הנהנה טען כי תניית הסילוקין היא תניית סילוקין רחבה, המנוגדת לחוק הירושה. הוא טען כי תניית הסילוקין פוגעת בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית בישראל.
בית המשפט העליון קיבל את טענת הנהנה. השופט ברק, בדעת רוב, קבע כי תניית הסילוקין היא תניית סילוקין רחבה, המנוגדת לחוק הירושה. השופט ברק קבע כי חוק הירושה מאפשר למצוווה לקבוע תניית סילוקין, אך רק אם היא סבירה ופרופורציונלית.
השופט ברק קבע כי תניית הסילוקין שבצוואה אינה סבירה ופרופורציונלית, משום שהיא פוגעת באופן קיצוני בזכות הגישה לערכאות. השופט ברק קבע כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית חשובה, המגנה על זכויותיהם של אנשים. על פסק הדין הוגשו שתי עתירות לבג"ץ, אך הן נדחו.
האם תניית סילוקין בצוואה החוסמת דרכו של יורש לבית המשפט בטלה בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור ?
בית המשפט העליון קבע כי תניית סילוקין החוסמת את הגישה לערכאות באופן הנוגד את תקנת הציבור היא תניית סילוקין בלתי חוקית. השופט ברק, בדעת הרוב, קבע כי תניית הסילוקין שבצוואה שבפרשה הייתה תניית סילוקין רחבה, המחייבת יורשים להימנע מכל פנייה לערכאות. תניית סילוקין רחבה שכזו פוגעת באופן קיצוני בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית חשובה.
תניות סילוקין צרות
תניות סילוקין צרות הן תניות המגבילות את זכות הגישה לערכאות של יורשים רק במקרים מסוימים, כגון במקרה של התנגדות לתוקף או לביצוע הצוואה. תניות אלו הן סבירות ופרופורציונליות, שכן הן מאפשרות למצווה להגן על רצונו, אך אינן פוגעות באופן קיצוני בזכות הגישה לערכאות.
תניות סילוקין רחבות
תניות סילוקין רחבות הן תניות המגבילות את זכות הגישה לערכאות של יורשים באופן מוחלט, גם במקרים שבהם אין פגיעה ברצון המצווה. תניות אלו הן בלתי חוקיות, שכן הן פוגעות באופן קיצוני בזכות הגישה לערכאות.
באחד מפסקי הדין של בית המשפט, נדונה שאלת תוקפה של תניית סילוקין צרה. המוריש, אדם גרוש ואב לשני ילדים, ציווה את רכושו לילדיו ולמי שהייתה הידועה בציבור שלו, ואילו לאלמנתו לא ציווה דבר. בצוואתו נכללה תניית סילוקין צרה, הקובעת כי כל מי שיתנגד לקיום צוואתו או לביצועה מנימוק כלשהו – יאבד את כל זכויותיו על פי צוואתו זו, ולא יקבל דבר. אלמנתו של המוריש, שלא נכללה בצוואה, פנתה לבית המשפט על מנת שיצהיר כי מחצית מן הרכוש הכלול בעיזבון מגיעה לה מכוח "הלכת השיתוף" החלה על בני זוג. הבן והבת של המוריש, הנתבעים בהליך שיזמה האלמנה, פנו לבית המשפט לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו התנהלותם כנתבעים פורמליים לא תהווה התנגדות שתפעיל את תניית הסילוקין.
בית המשפט קיבל את בקשתם של הבן והבת. בית המשפט קבע כי תניית הסילוקין אינה חלה על התנגדות למסת הנכסים בעיזבון, שכן התנגדות זו אינה מהווה התנגדות לקיום הצוואה או לביצועה. בית המשפט הסביר כי תניית הסילוקין נועדה להגן על רצונו של המצווה, וכי התנגדות למסת הנכסים אינה פוגעת ברצון זה.
פסק הדין הבהיר כי תניית סילוקין צרה אינה חלה על כל סוגי ההתנגדויות לצוואה. תניית הסילוקין חלה רק על התנגדות לקיום הצוואה או לביצועה. התנגדות להיקף הנכסים בעיזבון אינה מהווה התנגדות לקיום הצוואה או לביצועה, ולכן היא אינה מפעילה את תניית הסילוקין. פסק הדין מחזק את זכות הגישה לערכאות של יורשים. יורשים זכאים להגיש תביעה לבית המשפט על מנת לקבוע את זכויותיהם בעיזבון, גם אם הצוואה כוללת תניית סילוקין צרה.
