השפעה בלתי הוגנת

להאזנה:

השפעה בלתי הוגנת : עילה מרכזית לפסילת צוואה

השפעה בלתי הוגנת הינה אחת מהעילות המרכזיות שיש בכוחן להביא לפסילת צוואה. עילת השפעה בלתי הוגנת קבועה בסעיף 30 לחוק הירושה הקובע כי צוואה בטלה אם נעשתה בשל אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית.

התנגדות לצוואה בעילה של השפעה בלתי הוגנת , מוגשת כאשר אדם ערך צוואה תחת השפעה של אחר לצוות לו את רכושו. למשל כאשר אדם קשיש אשר תלוי במטפלת, מוריש את כל רכושו למטפלת ולא נותן דבר לילדיו.

יודגש, לא כל השפעה היא השפעה לא הוגנת. אנשים מושפעים מדעות של אחרים בכל יום, הדגש פה הוא על אי ההגינות שבהשפעה תוך ניצול מצוקה, דוגמה להשפעה בלתי הוגנת: כאשר אותה מטפלת איימה על המצווה כי תעזוב אותו ללא טיפול וכתוצאה מכך אותו אדם ערך צוואה לטובתה.

קבלת הטענה להשפעה בלתי הוגנת משמעה ביטול הצוואה על ידי בית המשפט, וחזרה לכללי הירושה ע"פ דין, במידה והמנוח לא ערך צוואה אחרת.

מאחר ולעיתים לא ניתן להביא ראיות ישירות לקיומה של ההשפעה, בפסיקה נעזרים באינדיקציות נוספות אשר יכולות להצביע על קיומה של השפעה לא הוגנת.

פסק דין בעניין השפעה בלתי הוגנת

התנגדות לצוואה בעילת השפעה לא הוגנת הינה טענה משפטית שהתפתחה בפסיקה, והוכרה רשמית בפרשת מרום (דנא 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה).

בפסק דין מרום, נקבעו ארבעת מבחני עזר עיקריים, המסייעים בגיבוש המסקנה, שהצוואה נערכה בעקבות השפעה בלתי הוגנת כלפי המצווה.:

(1) מבחן התלות והעצמאות – הינו המבחן הבסיסי, בו בוחן בית המשפט אם בתקופה בסמוך למועד עריכת הצוואה, היה המצווה "עצמאי" מהבחינה השכלית, הפיזית, והכרתית. ככל שהמצווה יותר עצמאי, כך ייטה בית המשפט לפסול את טענת ההשפעה הלא הוגנת.

(2) מבחן התלות והסיוע – מבחן זה שואל, האם הקשר שהתקיים בין המצווה לבין הנהנה, התבסס על מתן הסיוע, שהמצווה נזקק לו. ככל שהנהנה הוא זה שסייע למצווה להתגבר על קשיו, ייטה בית המשפט לקבוע כי ישנם יחסי תלות, והתקיימה השפעה לא הוגנת. בנוסף יש לבדוק האם הנהנה הוא המסייע היחידי שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהייתה גם הסתייעות באחרים.

(3) מבחן היקף הקשרים – ככל שהמצווה בסמוך למועד עריכת הצוואה, היה מנותק מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים, תתחזק המסקנה שהמצווה אכן פיתח יחסי תלות עם הנהנה. ללא קשר לשאלה, האם הנהנה הוא זה שגרם לבידודו של המצווה.

(4) מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מבחן זה בודק מהי מידת מעורבתו של הנהנה מהצוואה בעריכתה. מעורבות הנהנה יכולה לקחת חלק עד כדי עריכת הצוואה, הסעת המצווה למקום עריכת הצוואה, שליטה על עורך הדין העורך את הצוואה.

יחד עם זאת, בית המשפט יכול לבחון  מבחנים נוספים מלבד מבחנים אלה. כך לדוגמה כאשר הוכחה תלות של המצווה כלפיי הנהנה, אין זו חזקה חלוטה, ויש להוכיח כי התלות הייתה כה מקיפה ויסודית, כך שניתן להניח כי רצון המצווה נשלל ממנו.

נטל ההוכחה בטענת השפעה בלתי הוגנת

נטל השכנוע לגבי התנגדות לצוואה בעילת השפעה לא הוגנת בדרך כלל יוטל על הטוען אותה, כך שמי שטען כי נתקיימה אותה השפעה אסורה, יצטרך להוכיח באופן נסיבתי, כי  ההשפעה אינה בלתי הוגנת. יחד עם זאת, כשקמה חזקת יחסי התלות, נטל הבאת הראיות, מועבר לנהנה. כלומר, על הנהנה לספק הוכחות, כי הצוואה אכן ניתנה חופשית ומרצון, ולא תחת השפעה זו.

השאלה על מי מוטל נטל השכנוע כאשר מתקיימות עילות ההתנגדות לצוואה הינה שאלה קריטית. על כן, במצב בו נכתבה צוואה תחת השפעה כלשהי, יש לפנות לעו"ד ירושות המנוסה בתחום, על מנת שיוכל לספק ייעוץ משפטי בהתאם, ולבדוק האם באותו מקרה, התקיימה השפעה בלתי הוגנת.

* האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי