על פי סעיף 6 לחוק הירושה, הסתלקות מירושה היא פעולה חד-צדדית של יורש שמודיע בכתב כי הוא מוותר על חלקו בעיזבון. ההסתלקות נעשית בתצהיר רשמי, ונכנסת לתוקף כל עוד העיזבון לא חולק. אבל יש כלל חשוב – ההסתלקות חייבת להיות ללא תנאים.
כאשר יורש מציב תנאי (למשל: "אוותר על חלקי בתמורה ל-100 אלף ש"ח") – זו הסתלקות שאינה תקפה מבחינה משפטית ועלולה להיפסל. החוק אוסר הסתלקות על תנאי כדי למנוע סחיטה או השפעה בלתי הוגנת בין יורשים.
אז איך בכל זאת מועברת תמורה?
למרות שהחוק אינו מתיר הסתלקות על תנאי, קיימת פרקטיקה שבה יורש מוותר על חלקו – ואחר כך מקבל סכום כסף או טובת הנאה מהיורשים הנותרים. זה קורה, לדוגמה, כאשר אחד האחים מעוניין לרכוש את חלקי שאר האחים בנכס, והם מסתלקים פורמלית – ולאחר מכן מועבר סכום מוסכם ביניהם.
במקרה כזה, מאחר והוויתור היה ללא תנאי ובכתב – ההסתלקות תקפה. העברת הכספים נחשבת לפעולה נפרדת, שנעשית מחוץ למסגרת ההסתלקות עצמה. אך חשוב להבהיר – פעולה כזו עלולה להיחשב "מכירה" מבחינת רשויות המס, ולכן עשויה לגרור חיוב במס רכישה או מס שבח.
הסתלקות מירושה וחשיפה למס
כאשר הסתלקות מלווה בתמורה – במיוחד כשמדובר במקרקעין – עלולה להתעורר בעיה מול רשות המסים. אם נראה שהתמורה הועברה כתוצאה ישירה מהוויתור, עשויים לראות בכך עסקה לכל דבר ולדרוש תשלום מס.
כך לדוגמה, אם יורש מסתלק מדירה ונראה שקיבל כסף בעבורה מאח אחר – המקרה עלול להיחשב כמכירה. לכן יש לבחון כל מקרה לגופו ולהתייעץ עם עורך דין, בעיקר כאשר מדובר בנכסים יקרי ערך או בסכומים גבוהים.
תוקף הסתלקות שנעשתה בטעות או בהטעיה
גם אם הסתלקות נעשתה לכאורה "חוקית", בית המשפט רשאי לבטל אותה אם יתברר שהיא נעשתה מתוך מצג שווא, לחץ, השפעה בלתי הוגנת או חוסר הבנה של התהליך. לכן חשוב למלא את התצהיר בצורה מודעת ורצונית, ולשמור תיעוד על הנסיבות.
לסיכום הסתלקות מירושה בתמורה – במובן הישיר – איננה תקפה לפי החוק. אך בפועל, ייתכנו מצבים שבהם יורש מוותר על חלקו ולאחר מכן מקבל תמורה. כדי להימנע מטעויות או חשיפה למס, יש להקפיד על נוסח ההסתלקות, לפעול בנפרד מהעברת התמורה, ולהיוועץ בעורך דין העוסק בדיני ירושה.
