ריבוי צוואות

להאזנה:

התנגדות בשל ריבוי צוואות

ריבוי צוואות במקרים, בהם המצווה ערך מספר צוואות שונות בזמנים שונים, ציווה את רכושו למספר יורשים, לפעמים בסדר גודל שונה, ולפעמים תוך כדי נישול יורשים אחרים . במקרה של ריבוי צוואות, יש לבחון מהי אומד דעתו של המצווה, מהו הטעם להכנת הצוואה החדשה, והאם ישנו גורם זר מתערב, כגון השפעה בלתי הוגנת המהווה טעם עיקרי להתנגדות לצוואה.

ככלל הצוואה המאוחרת בזמן, הינה הגוברת על כלל הצוואות, אך במקרה של פגמים בצוואה, יכול בית המשפט, לפסול צוואה גם את הצוואה המאוחרת, מטעמים של פגמים בעריכת הצוואה.

ריבוי צוואות שנערכו בהפרש זמנים קצר, מעלה לעיתים אינדיקציה להתערבות ושינוי ברצונו החופשי של המצווה, אם בעקבות השפעה בלתי הוגנת ואם בעקבות מצב רפואי או נפשי מתדרדר. שכן בהתייחס למצבו הנפשי המידרדר של המצווה בפרק הזמן שבה נכתבה צוואה אחת לשנייה, יכולה להיות משמעות קריטית בניהול ההליך, ובמימוש רצונו של המצווה.

מכאן החשיבות בבחירת עו"ד צוואה מנוסה, להערכת סיכויי ההתנגדות לריבוי צוואות.

פסק דין ריבוי צוואות:

הסוגייה של ריבוי צוואות, בה ערך המצווה מספר צוואות  עלתה בפרשת קרן לב"י (עא 1212/91‏ ‎ ‎קרן לב"י‎ ‎נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705). באותה פרשת תואר מקרה ובו מנוח נפטר, והשאיר אחריו שלוש צוואות. בצוואה הראשונה, חתם בפני רשות, וציווה את דירת מגוריו, לאוניברסיטה העברית בירושלים, ואת יתרת עיזבונו לאחותו, בנה ושתי בנותיה. בצוואה השנייה, שנחתמה על ידי המנוח לאחר כ-4 חודשים, הדיר המנוח את בני משפחתו לטובת קרן לב"י. בעקבות טעות טכנית, חתם המנוח שוב לאחר חודש, על צוואה שלישית, שתוכנה זהה לצוואה השנייה.

יוער, כי למנוח היה עבר רפואי-פסיכיאטרי, כמי שאושפז מספר פעמים בבית חולים, וסבל מסכיזופרניה פרנואידית.

בית המשפט העליון פסק:

• אדם אשר ערך צוואה, הינו כשיר, והנטל להוכיח על אי כשרותו תהיה למתנגד לצוואה. כושרו של אדם יכול להתבטא על ידי תפיסתו כראוי את סביבתו והמציאות בה הוא חי.

• הגבלת כשירות לערוך צוואה, תהיה כאשר כושר שיפוטו של אדם נפגע, בכך שיש צורך להגן על המוריש מעצמו, מפני מעשים ומחדלים הקשורים בתפיסת עולמו, וכמו כן למנוע ניצול מצבו הרפואי על ידי הזולת. כשרות הינה פעולה משפטית ויכולה להיות הגבלה לפעולה מסוימת או לחוסר פעולה מוחלטת.

• על פי סעיף 26 לחוק הירושה, קטין, מי שהוכרז פסול דין, ומצווה שלא יכל להבחין בטיבה של צוואה, הינם פסולים מלצוות צוואה. על בית המשפט לבצע מטלת פרשנות לפי אומד דעתו המצווה, ולהכריע בדרך בה ראוי ללכת. רצון המצווה, גם כאשר דעתו משובשת, ואף שצוואתו מדירה יורשים רבים, יש לכבדה מכוח עיקרון על של כיבוד רצון המת.
• קבלת התנגדות לצוואה, וביטול הצוואה ייעשה רק במקרים, בהם ישתכנע בית המשפט, כי דעתו של המצווה הוכרעה בעקבות מצבו הבריאותי-נפשי. שאלת כשירותו של המצווה תיבדק בסמוך ליום עריכת הצוואה.

• מבחינת נטל ההוכחה, אין די להוכיח כי במעמד עריכת הצוואה, המוריש סבל מהזיות ומצב בריאותי ירוד, אלא יש להצביע על הקשר שבין המצב הבריאותי, להחלטתו לערוך צוואה.

• משקבע בית המשפט כי רצון המצווה מעוגן בצוואתו, ככל שיהיה מעוות, שינוי רצונו יהווה פגיעה באוטונומיה של המצווה, שנגזרת מהזכות לקניין.

• סעיף 26 לחוק הירושה, קרי חוסר הבחנה בטיבה של צוואה, לא יחול על חולה נפש הסובל מהזיות, כל עוד לא הוכרז כפסול דין. תפיסת מעוותת של המציאות, אינה מהווה טעות לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, ואף טענה זו נסוגה, מהעיקרון של החופש לצוות.

כאשר אדם עורך מספר צוואות בתקופות קצרות, הדבר יכול להצביע על אי הבנה של המצווה כי הוא עורך צוואה, לפיכך יש חשיבות במקרים אלו להתייעץ עם עורך דין צוואות וירושות הבקיא בתחום.

* האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי