צוואה שנערכה על ידי חולה דמנציה

צוואה שנערכה על ידי חולה דמנציה תהיה תקפה אם במועד עריכתה ידע המצווה "להבחין בטיבה של צוואה". מבחן זה אינו שולל בהכרח כשרות לצוות בשל מחלת הדמנציה כשלעצמה, אלא בוחן את מצבו המנטלי, הנפשי והגופני של המצווה בנקודת הזמן הספציפית של עריכת הצוואה, תוך התייחסות למודעותו לעצם עריכת הצוואה, להיקף רכושו, לזהות יורשיו ולתוצאות הצוואה. הנטל להוכחת העדר כשרות לצוות מוטל על המתנגד לקיום הצוואה.

כלל הכשרות לצוות וחריגיו

הכלל הבסיסי בדיני הירושה הוא שכל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה על ידי קטין, מי שהוכרז פסול-דין, או מי ש"לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" – בטלה. הגבלת הכשרות לערוך צוואה נבחנת תוך התייחסות למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה.

מהי נקודת הזמן בה נבחנת הכשירות לעריכת צוואה?

נקודת הזמן הרלוונטית והקובעת לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה היא שעת עשייתה של הצוואה, אף אם לפני כן או אחרי כן השתנה מצבו של המצווה. גם אם סבל המצווה מרגעים או מתקופות של ערפול דעת קודם לעשיית הצוואה או לאחריה, אם בית המשפט ימצא שהיה בעל כושר להבחין בטיבה במועד עשייתה, הצוואה תקוים.

מחלת הדמנציה והשפעתה על כשרות לצוות

מחלת הדמנציה, או ירידה קוגניטיבית, אינה שוללת בהכרח את כשרותו של המצווה לצוות. הפסיקה הכירה במגוון רחב של מצבים שבהם לא נשללת כשרותו של אדם לחתום על צוואה, גם אם הוא סובל ממחלות נפש, ליקוי שכלי, או ירידה קוגניטיבית. לא כל ירידה בכושרו הקוגניטיבי של המצווה שוללת את כשירותו לחתום על הצוואה.

לצורך הוכחת כשירות או אי כשירות לצוות, בית המשפט אינו מסתפק בחוות דעת מומחה רפואי כ"סוף פסוק", אלא בוחן את מכלול הראיות, לרבות עדויות מ"זמן אמת", כגון תעודת רופא שניתנה בסמוך למועד עריכת הצוואה, עדויות הצדדים, ועדות עורך הדין שערך את הצוואה. יכולות תפקודיות עצמאיות של המצווה, כמו נהיגה, בישול, וניהול עניינים, יכולות לחזק את המסקנה בדבר כשירותו.

הבחנה בין סוגי דמנציה והשפעתם על הכשרות לצוות

באחד מפסקי הדין שניתנו בהליך התנגדות לצוואה שנערכה על ידי חולה דמנציה נקבע כי קיימת חשיבות לאפיון סוג הדמנציה. כך למשל בדמנציה וסקולרית, אין אחידות בתהליך ההידרדרות, ולחולה יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות או הבלחות בהם כושר השיפוט שלו תקין והוא בעל כשירות לצוות. לכן, גם חולה דמנציה וסקולרית יכול להיות כשיר לערוך צוואה ביום טוב. באותו מקרה קבע בית המשפט כי מחלת הדמנציה לא שללה את כשירות המצווה, שכן היו למצווה ימים בהם המחלה לא שללה את יכולותיו הקוגניטיביות, זאת בהסתמך על חוות דעת מומחה שבדק את המנוח מספר ימים לאחר עריכת הצוואה, ובהסתמך על עדויות שהצביעו כי למרות מחלת הדמנציה, בעת עריכת הצוואה המצווה תפקד באופן עצמאי.

סיכום

חולה דמנציה יכול לערוך צוואה, ובית המשפט יבחן את כשרותו לצוות במועד עריכת הצוואה, תוך התמקדות במודעותו לצוואה, להיקף רכושו ולתוצאותיה, ובהתחשב בסוג הדמנציה ובמכלול הראיות, כולל עדויות רפואיות ועדויות על תפקודו העצמאי של המצווה. הצטיידות בתעודה רפואית המעידה על כשירות לצוות למרות מחלת הדמנציה יכולה לצמצם את הסיכויים של פסילת צוואה על ידי בית המשפט במידה ותוגש התנגדות.