זכויות בת זוג בנחלה חקלאית (משק חקלאי) נקבעות בראש ובראשונה על פי הוראות הסכם המשבצת החל על הקרקע, הוראות ההסכם בדרך כלל ולמעט חריגים, גוברות על דיני הירושה הכלליים ועל צוואה, כאשר במקרה של פטירת בעל הזכויות מועברות מלוא הזכויות לבת הזוג שנותרה בחיים, בכפוף לבחינה מהותית של מערכת היחסים הזוגית, כוונת הצדדים והסכמים שנכרתו ביניהם.
עדיפות לבת הזוג והעברת הזכויות מכוח הסכם המשבצת
על פי הוראות הסכם המשבצת המתווה את תנאי עבירות הנחלה לאחר פטירת בעל הנחלה, במושבים בהם קיים החוזה המשולש (הסכם המשבצת) הנכרת בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית, ובמקרים מסוימים אף ביישוב בעל הסכם משבצת דו-צדדי (בין הרשות מקרקעי ישראל לאגודה השיתופית) זכויות בר-רשות בנחלה חקלאית אינן חלק מהעיזבון. ההסכם קובע מדרג ברור לפיו במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב, מועברות מלוא זכויות השימוש בנחלה באופן אוטומטי וישיר לבן או בת הזוג שנותרו בחיים, ורק באין בן זוג מועברות הזכויות לבן ממשיך או לבן המסוגל לקיים את המשק בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה. הוראה זו גוברת על הוראות צוואה הנוגדות אותה או המנסות לחלק את הנחלה.
מעמד בת זוג מנישואין שניים או שלישיים בנחלה
בתי המשפט אינם מסתפקים בהגדרה הפורמלית של 'בת זוג' כאשר מדובר בנחלה שהייתה בבעלותו הבלעדית של המנוח לפני הנישואין, בפרט במקרים של זוגיות שנייה או שלישית. כדי לקבוע זכאות למשק, נדרשת בחינה מהותית של אופי הקשר הזוגי, משכו ורציפותו, לצד בחינת מבחני השיתוף הספציפי בנכס חיצוני. זכויות בת הזוג בנחלה עלולות להישלל בנסיבות של היעדר כוונה פוזיטיבית לשיתוף, קיומה של הפרדה רכושית בפועל, או נטישת המשק.
כך למשל, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, נכסים שהיו בבעלות צד ערב הנישואין נחשבים לרכוש חיצוני שאינו בר-איזון, כל עוד לא הוכחה כוונה ספציפית לשיתוף. במצבים בהם נחתמו תצהיר ויתור או הסכם ממון – גם אם לא קיבלו אישור שיפוטי פורמלי – המבטאים הסכמה ברורה להפרדת רכוש ושלילת זכויות בנחלה, תהיה בת הזוג מושתקת ומנועה מלטעון לזכויות במשק לאחר פטירת המנוח. הסכמים מסוג זה ניתנים לאכיפה כהסכם איזון משאבים לפי סעיף 5(א)(3) לחוק, אשר אינו מחייב אישור ערכאה שיפוטית
מהן זכויות בת זוג של בן ממשיך בנחלה
בת הזוג של הבן הממשיך נכנסת בנעליו לאחר פטירתו ולכן זכאית להרשם כבעלת הנחלה. לכלל זה ישנם מספר חריגים כגון במצבים בהם למשל ישנו תנאי מפורש בהסכם בין הבן הממשיך להוריו, או בין הבן הממשיך לבת הזוג, או במצבים בהם המינוי לא הושלם ואז יכולים ההורים לחזור בהם מהמינוי בהתקיים התנאים לכך.
