העדר כשרות לצוות

להאזנה:

העדר כשרות לצוות:

על פי חוק הירושה, אדם רשאי לערוך צוואה רק אם הוא כשיר לעשות זאת. משמעות "כשירות" היא שהאדם מבין את משמעות הצוואה, את השלכותיה ואת טיבה של ההורשה שהוא קובע בה.

התנגדות לצוואה בעילה של העדר כשרות לצוות, מוגשת בעיקר בנסיבות בהם המצווה היה במצב של אי כשירות לערוך צוואה: כך למשל כאשר המצווה הינו אדם מבוגר, או כאשר מדובר באדם שנטל תרופות וכדורים, מצווה אשר סובל מבעיות רפואיות, או כאשר ערך צוואה בסמוך למוות בבית החולים, ואלו פגעו ביכולתו לגבש גמירות דעת ורצון חופשי מתוך מודעות לערוך צוואה.

אי כשירות המצווה לערוך צוואה, הינה טענה משפטית-עובדתית, טענה זו קמה מכוח חוק הירושה, תשכ"ה-1965 סעיף 26 לחוק הירושה, שכותרתו: כשרות לצוות, ולשונו: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה."

מלשון החוק, ניתן להבין, כי ישנם כמה פרמטרים בהם אדם כשיר לצוות, והם:

(1) לא על ידי קטין או פסול דין – שכן רק אדם בגיר, שמבין את מעשה הצוואה, כהורשה, רשאי לצוות.

(2) על המצווה להבחין בטיבה של צוואה – כלומר על המצווה, להבין כי מדובר בצוואה, שדינה הורשת רכוש לנהנה מסוים, ולעיתים אף נישול יורשים אחרים. כלומר, על המצווה להבין שהוא עורך צוואה, להבין את השפעתה על יורשיו, ולדעת מה היקף רכושו.

בבחינת כשירות המצווה, ייטה בית המשפט לבדוק, את מצבו הפיזי, בריאותי, נפשי והכרתי של המצווה, וכי לא קיים טיפול תרופתי כלשהו העלול לערפל את חושיו. במצב זה, יידרש בית המשפט, לעבר הרפואי של המצווה, טיפולים, בדיקות ואף לעיתים ימונה מומחה מטעם בית המשפט, לבחינת המצב הרפואי שבמועד עריכת הצוואה. יוכרו מקרים, בהם מצבו הרפואי של המצווה, אשר השפיע על כושרו לצוות החל לפני עריכת הצוואה, או אחרי, וכי התפרצות המחלה יכולה להיעשות שלא בסמוך למועד עריכת הצוואה. על כן, יש תמיד לבחון מצב רפואי על ידי רופא מומחה שידע לבחון את טיב מצבו הרפואי של המוריש.

הטענה בדבר היעדר כשרות לצוות:

הוראת סעיף 26 לחוק הירושה, קובעת בין היתר כי יש להבחין בטיבה של צוואה כאשר בוחנים את הטענה בדבר היעדר כשרות לצוות. בתי המשפט פירשו מונח זה ככולל 3 רכיבים עיקריים, כאשר הבחינה נעשית במועד עריכת הצוואה:

(1) מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה.

(2) מודעות המצווה בדבר היקף רכושו ויורשיו.

(3) מודעות המצווה באשר לתוצאת עריכת הצוואה על יורשיו.

בנוסף הוסיפה פסיקת בתי המשפט כי על המצווה להיות בדעה צלולה, ולפרש נכונה את המציאות סביב, כך שהמצווה משוחרר מכל לחץ, גופני או נפשי.

הוכחת אי כשירות לערוך צוואה:

צוואה אשר תקינה מבחינה צורנית ונערכה על פי הדין, חזקה עליה כי נעשתה על ידי המצווה שידע להבחין בטיבה. ומי שטוען כי נערכה כאשר המצווה לא היה כשיר לערוך צוואה עליו מוטל הנטל להוכיח זאת. על פי הפסיקה דרך המלך להוכחת אי כשירות לערוך צוואה הינה באמצעות מינוי מומחה רפואי, אך יחד עם זאת ניתן להוכיח את העדר הכשירות על ידי עדים המכירים את המנוח או שהיו נוכחים במועד עריכת הצוואה.

ישנם מקרים בהם נתנה הפסיקה משקל רב יותר לעדות של עורך הצוואה על פני חוות דעת של מומחה רפואי בשאלת אי כשירות המצווה לערוך צוואה. שכן חוות הדעת הרפואית הינה חוות דעת הניתנת בדיעבד על סמך מסמכים רפואיים ולא על ידי בדיקת המצווה בזמן אמת, על כל המשמעויות שיש לבדיקה שכזו. כמו כן, בדיקת הכשרות לצוות אמורה להתייחס למועד עריכת הצוואה, ולא במועדים סמוכים לעריכתה.

העדר כשרות לצוות מהווה פגם מהותי, העולה בחומרתו עד כדי ביטול הצוואה ופסילתה. על כן יש להיוועץ בעורך דין לענייני צוואות וירושות מנוסה, על מנת לאמוד את כשירות המצווה, עוד לפני הגשת ההתנגדות לצוואה. ומאידך יש לבדוק בהליך ההתנגדות לצוואה, האם המצווה היה כשיר במעמד עריכת הצוואה, לצוות את רכושו, וכי הבין את כל ההשלכות של עריכת הצוואה.

* האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי.