לפעמים, דווקא בין בני משפחה מתפתחים הסכסוכים הכי מורכבים. זה בדיוק הסיפור בנושא ׳נאמנות במקרקעין׳ שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, שבו שלושה אחים הסתכסכו על זכויות במגרש גדול – והמחלוקת ביניהם הגיעה לפסק דין ברור: לא כל מה שאבא אומר בעל פה הופך למציאות בשטח.
רקע הסיפור: איך הכול התחיל?
שלושה אחים מאזור הצפון, א', מ', ור' (השמות שמורים במערכת מטעמי פרטיות), הסתכסכו סביב השאלה: מי באמת מחזיק בזכויות במגרש שרשום בטאבו על שם שניים מהם בלבד? במגרש המשותף שנמצא במושע (בעלות משותפת ולא מחולקת) בנו שני אחים את בתיהם ללא היתרי בנייה, והשלישי עדיין לא בנה את ביתו במקום.
האח א', שעל שמו רשום חלק משמעותי מהקרקע, ביקש לבצע חלוקה מסודרת וברורה של הזכויות במגרש, ואילו האחים האחרים (מ' ו-ר') טענו כי החלוקה במגרש כבר נעשתה בפועל לפני שנים רבות על ידי אביהם, וכי הרישום בטאבו הוא רק "על הנייר" ואינו משקף את המציאות.
אז מה הייתה המחלוקת?
האחים מ' ו-ר', שלא היו רשומים מלכתחילה כבעלי חלקים שווים במגרש, טענו שהאב, הוא שרכש את המגרש בכספו הפרטי, וכי למעשה הזכויות שנרשמו על שם האחים א' ו-ר' היו בנאמנות לטובתם. כלומר, האב התכוון שכל שלושת הבנים שלו יחלקו במגרש הזה, ורק בגלל סיבות שונות הזכויות לא נרשמו מראש על שם כולם. טענת הנאמנות היא טענה משמעותית: אם בית המשפט היה מקבל אותה, הוא היה משנה בפועל את הרישום בטאבו.
האח א', מנגד, טען שהזכויות במקרקעין הן שלו ושל אחיו ר' בלבד, בהתאם לרישום בטאבו, ושלא הייתה שום הסכמה אמיתית לרישום בנאמנות. הוא טען שכל אחד השקיע כספים בבניית ביתו, והאחים הסכימו ביניהם רק על בנייה משותפת כדי לחסוך בעלויות הפיתוח.
למה בית המשפט דחה את טענת הנאמנות של האחים?
בית המשפט קבע שטענה על נאמנות במקרקעין צריכה להיות מוכחת בצורה מאוד ברורה וחד-משמעית, בעיקר כשמדובר בשינוי של הרישום בטאבו. כאן, האחים הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בצורה משכנעת. היו מספר סיבות לכך:
לא היו ראיות חד-משמעיות:
האחים לא הצליחו להוכיח בצורה משכנעת שהאב אכן התכוון מלכתחילה לרשום את הזכויות במגרש לכל שלושת בניו. למעשה, המסמכים הקיימים הראו במפורש שהאב רשם את המגרש רק על שם שני אחים ולא על השלישי, ללא הסבר ברור מדוע לא נכלל מ' ברישום המקורי.
סתירות בעדויות:
חלק מהעדים מטעם האחים שינו את גרסתם, סתרו את עצמם, ואפילו אחד העדים המרכזיים (דודם של האחים) אמר בדיון ש"רוב הדברים שחתמתי עליהם בתצהיר לא נכונים". זה פגע מאוד באמינות טענתם.
היעדר מסמכים חשובים:
האחים טענו שקיימת "סקיצה" של חלוקת המגרש שנערכה לפני שנים רבות, אך המסמך לא הוצג לבית המשפט, והמודד שערך אותו כלל לא העיד בדיון. זה הקשה עליהם לשכנע את השופטת שהייתה כוונה ברורה לחלוקת השטח כפי שטענו.
הסכם מתנה בעייתי:
האחים ניסו להוכיח את טענתם בעזרת "הסכם מתנה" שנערך שנים אחרי הבנייה, אבל גם המסמך הזה היה לא ברור ואף סתר חלק מהטענות שלהם עצמם. למשל, לפי ההסכם האח מ' כביכול תפס חזקה במגרש רק ב-2017, למרות שבפועל הוא גר שם מאז 2009.
התוצאה: הרישום בטאבו נשאר כפי שהוא
בסופו של יום, בית המשפט דחה את הטענה לנאמנות במקרקעין וקבע כי הרישום בטאבו יישאר כפי שהוא. האחים לא הצליחו להוכיח ברמה מספקת כי יש לשנות את הרישום הקיים.
מה לגבי חלוקת השימוש במגרש?
בית המשפט קבע כי למרות הרישום הקיים, יש למצוא פתרון הוגן לחלוקת השימוש בפועל בין האחים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל אף אחת מתוכניות החלוקה שהוצגו, וקבע שהן אינן מאוזנות ולא מתחשבות בתכנון העתידי. בית המשפט השאיר לצדדים את האפשרות להגיע לחלוקת שימוש מוסכמת וראויה בעתיד, תוך כדי שמירת גישה נוחה וצודקת לכל אחד.
לסיכום, שיעור חשוב על הסכמים במשפחה
פסק הדין הזה מלמד אותנו כמה חשוב שהסכמים בתוך המשפחה יהיו ברורים ומתועדים בצורה מסודרת. כאשר הדברים נשארים פתוחים או לא מתועדים, הסכסוכים עלולים להוביל לעימותים ארוכים בבתי משפט. ההמלצה הברורה היא לערוך הסכמים ברורים, לחתום על מסמכים רשמיים ולהימנע מלהשאיר החלטות חשובות "באוויר".
הבהרה: המידע במאמר זה נכתב למטרות כלליות בלבד, ואין לראות בו ייעוץ משפטי. הכותב לא ייצג מי מהצדדים בתיק שהוזכר במאמר.
נקודות מרכזיות מפסק הדין:
נקודה מרכזית מה נקבע על ידי בית המשפט?
רישום בטאבו יישאר כפי שהוא, אין ראיה חזקה מספיק כדי לשנות את הרישום.
טענת נאמנות נדחתה בגלל היעדר הוכחות ואי בהירות.
הסכם מתנה נמצא בעייתי וסותר את עצמו ולא שיקף כוונה ברורה מראש.
חלוקת שימוש הצדדים נדרשים להגיע להסכמה עתידית הוגנת וצודקת.
המלצת בית המשפט להקפיד על הסכמים משפחתיים ברורים ובכתב.
פסק הדין מהווה שיעור חשוב ב דיני מקרקעין ומראה עד כמה חשוב לנסח ולתעד הסכמות, במיוחד בתוך המשפחה.״ דווקא כשהדברים נשארים במשפחה, הכי חשוב לסגור את כל הפינות מראש ובכתב – כדי להימנע מסכסוכים מיותרים בעתיד.
