סעיף 8 לחוק הירושה אוסר על עריכת עסקאות בירושה עתידית – כלומר, הסכמות או התחייבויות שנעשו עוד בחייו של המוריש לגבי חלוקת רכושו לאחר מותו. גם מתנה שמותנית במוות – בטלה, אלא אם נערכה בצוואה תקפה. מטרת החוק היא לשמור על זכותו של אדם להחליט באופן חופשי על רכושו עד ליום מותו. סעיף 8א מחזק גישה זו, תוך התייחסות גם להסכמים בין יורשים עתידיים.
האם ניתן להבטיח מתנה שתינתן לאחר המוות?
החוק גם עוסק במצב שבו אדם מבטיח לאחר להעביר לו נכס "לאחר פטירתי". על פי סעיף 8, מתנה שתוקנה רק לאחר המוות אינה תקפה – אלא אם ניתנה באמצעות צוואה כדין. משמעות הדבר היא שכל התחייבות להעניק נכס לאחר המוות, שלא נעשתה בצוואה – תיחשב כבטלה.
מהו סעיף 8 לחוק הירושה?
סעיף 8 לחוק הירושה, שכותרתו "עסקאות בירושה עתידה", קובע שתי הוראות מרכזיות: סעיף קטן (א) קובע כי הסכם בדבר ירושתו של אדם או ויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים. סעיף קטן (ב) קובע כי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.
מתי כן ניתן לתכנן ירושה מראש?
הדרך החוקית והבלעדית לתכנן את אופן חלוקת הרכוש לאחר פטירה היא באמצעות צוואה תקפה. רק מסמך כזה, שנחתם לפי דרישות החוק, יכול להבטיח שהרכוש יועבר על פי רצונו של המוריש – ולא לפי ברירת המחדל של החוק.
במקרים רבים, אנשים מנסים להקדים תרופה למכה ולחתום עם בני משפחתם על הסכמים עוד בחיים. חשוב לדעת שאלו לא יעמדו במבחן המשפטי, ולעיתים אף עלולים להוביל לסכסוכים קשים לאחר מות המוריש.
למה החוק כל כך נוקשה?
המטרה המרכזית של סעיף 8 היא לשמור על חופש הרצון של אדם עד יומו האחרון. ייתכן שאדם יחליט לשנות את דעתו, להיטיב עם אחד מילדיו, לתרום לעמותה, או לשנות את הצוואה בעקבות שינוי בנסיבות חייו – והחוק מאפשר לו את החופש הזה.
מתן תוקף להסכמות מוקדמות היה שולל את החירות הזו, ולכן המחוקק מבטל כל הסכם שנעשה טרם המוות.
האם יש סנקציות או השלכות למי שעובר על החוק?
הסכמים שנוגדים את סעיף 8 פשוט אינם תקפים. בתי המשפט דחו שוב ושוב טענות שהסתמכו על "הבטחות" מהעבר, או על מסמכים שנעשו מבלי לעמוד בתנאים של צוואה. במקרים מסוימים, ניסיון להעלים את העובדה שמדובר בהסכם מוקדם – עלול גם להיחשב כהתנהלות בחוסר תום לב.
לסיכום, סעיף 8 לחוק הירושה וסעיף 8א משקפים עיקרון יסוד במשפט הישראלי: הירושה מתחילה רק לאחר המוות, ורק צוואה תקפה יכולה להסדיר את חלוקתה מראש. כל הסכם, התחייבות או מתנה שמובטחת מראש – בטלים. לעומת זאת, ניתן להסדיר הסכמות בין יורשים לאחר הפטירה, כל עוד הן נעשות בהתאם לחוק.
