אחת הסוגיות הרגישות והמורכבות ביותר בתחום דיני הירושה היא סוגיית זיוף צוואה. מדובר בעבירה חמורה ביותר, שכן היא מערערת את יסודות האמון שבין בני המשפחה ואת העיקרון הבסיסי של כיבוד רצונו האחרון של המצווה. בישראל, כל טענה לזיוף צוואה מטופלת ברגישות ובקפדנות רבה, משום שמדובר לא רק בשאלה אזרחית אלא גם בעבירה פלילית שיכולה לשלול את זכויותיו של מי שנטען כי היה מעורב בזיוף. במאמר זה נסקור את ההיבטים המרכזיים של זיוף צוואה, את ההשלכות, ואת הדרך שבה ניתן להתמודד עם הסוגייה במסגרת הליך של התנגדות לצוואה.
מהו זיוף צוואה וכיצד הוא בא לידי ביטוי
צוואה נועדה לשקף את רצונו החופשי של אדם כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. זיוף צוואה הוא כל פעולה שבה נוצר מסמך שאינו משקף את רצון המצווה, בין אם על ידי חתימה מזויפת, שינוי תוכן לאחר החתימה, הוספת סעיפים או מחיקת חלקים מהמסמך המקורי. לעיתים מדובר במסמך חדש לחלוטין שנערך על ידי אדם אחר ומוצג כצוואת המצווה. בתי המשפט רואים במקרים כאלה פגיעה חמורה בעקרון חופש הציווי ובאמון הציבור במערכת המשפט, ולכן ההתייחסות אליהם מחמירה ביותר.
כאשר מוגשת בקשה לקיום צוואה ונטען כי מדובר בצוואה מזויפת, ההליך המשפטי הופך למורכב וממושך. נדרשת בדיקה מעמיקה של המסמכים, חוות דעת מומחים לגרפולוגיה והשוואה בין חתימות, ולעיתים גם עדים שיכולים לתאר את נסיבות עריכת הצוואה. החוק עצמו קובע כי זיוף צוואה הוא עילה ישירה ל ביטול צוואה, ואף עשוי להוביל לפסילתו של היורש שהיה מעורב בזיוף.
ההיבט המשפטי – מה קובע החוק
חוק הירושה תשכ״ה–1965 מתייחס במפורש למקרים של זיוף צוואה. סעיף 5(א)(2) לחוק קובע כי מי שהורשע בזיוף צוואה, בהעלמתה או בהשמדה שלה, או מי שתבע על פי צוואה מזויפת, פסול לרשת את המצווה. מדובר בעונש חמור שנועד להרתיע מפני התערבות לא חוקית ברצון האחרון של אדם. הפסלות לרשת נובעת מעקרון בסיסי במשפט הישראלי שלפיו אין אדם יכול להפיק רווח ממעשה עוולה שביצע.
בתי המשפט פרשו את הסעיף הזה באופן רחב, וקבעו כי גם אם לא ניתנה הרשעה פלילית בבית משפט פלילי, ניתן לקבוע במסגרת ההליך האזרחי כי צוואה זויפה, ולהסיק מכך מסקנות אזרחיות של שלילת ירושה או פסילת צוואה. משמעות הדבר היא שגם ללא כתב אישום, אם הובאו ראיות משכנעות לכך שהצוואה אינה אמיתית, בית המשפט רשאי לפסול אותה ואף למנוע את קיום הצוואה כולה או את חלקה במסגרת של ביטול מקצת הצוואה.
נטל ההוכחה בטענת זיוף צוואה
ככלל, הנטל להוכיח זיוף צוואה מוטל על מי שטוען לזיוף. זהו אחד המקרים המורכבים ביותר ב־התנגדות לצוואה, מאחר שיש צורך בהוכחות חזקות וברורות.
בדיקות גרפולוגיות ומסמכים להשוואת חתימה
במקרים רבים מוגשות לבית המשפט חוות דעת גרפולוגיות מקצועיות המשוות בין חתימת המצווה על הצוואה לבין חתימות אחרות שלו.
חוות הדעת הגרפולוגית בוחנת אלמנטים עדינים בחתימה ובכתב היד – כמו זוויות, מנח הקווים, לחץ היד ושינויי חתימה לאורך השנים. לשם השוואה מדויקת, מקובל להשתמש במסמכים שנחתמו סמוך ככל האפשר למועד עריכת הצוואה, מאחר וכתב היד עשוי להשתנות עם הזמן. לעיתים אף נבדקים פרטים כמו סוג הנייר, צבע הדיו או שינויים דיגיטליים במסמך.
עדויות וחקירת עדים
במקרים מסוימים בית המשפט מסתמך גם על עדויות של אנשים שהכירו היטב את המצווה ויכולים לזהות את כתב ידו או את חתימתו. עדות כזו, במיוחד כאשר היא נתמכת במסמכים ישנים או בגרסה קודמת של הצוואה, יכולה לשמש ראיה משמעותית לחיזוק או להפרכת טענת זיוף.
עדותו של עורך הצוואה
בית המשפט רשאי גם לזמן את עורך הדין שערך את הצוואה, אם היה כזה, כדי להעיד על נסיבות עריכתה ועל אופן החתימה. לעיתים עדותו של עורך הצוואה יכולה להכריע בשאלה האם המצווה אכן חתם בפניו והביע את רצונו החופשי.
בחינת נסיבות עריכת הצוואה ונטל ההוכחה ההפוך
בית המשפט בוחן גם את נסיבות עריכת הצוואה – היכן נחתמה, מי היה נוכח, האם נעשתה בפני עדים או בפני רשות, והאם הוגשה גרסה קודמת שנראית שונה.
כאשר מדובר ב־התנגדות לצוואה נטל ההוכחה משתנה בהתאם לעוצמת הראיות. אם קיימת חוות דעת מומחה הקובעת כי הצוואה אינה נכתבה או נחתמה על ידי המצווה, הנטל עובר למבקש לקיים את הצוואה, שעליו להוכיח כי הצוואה אמיתית ונחתמה מרצונו החופשי של המצווה. בתי המשפט פסקו כי גם ראיות נסיבתיות – כמו סתירות בעדויות או חוסר היגיון כלכלי בצוואה – עשויות לתמוך בטענה של זיוף.
השלכות זיוף צוואה על היורשים
כאשר מוכח כי צוואה זויפה, התוצאה המשפטית ברורה – הצוואה בטלה ומבוטלת. במקרה כזה לא ניתן לקיים את הצוואה והירושה תעבור לפי דין, כלומר על פי סדר הירושה הקבוע בחוק הירושה. בנוסף, אם אחד הנהנים בצוואה היה מעורב במעשה הזיוף, בית המשפט רשאי לקבוע כי הוא פסול לרשת את המצווה. משמעות הדבר היא שגם אם קיימת צוואה אחרת או ירושה לפי דין, אותו אדם לא יוכל לרשת כלל. זהו מצב שבו היורש מאבד את זכויותיו בשל מעשיו הפסולים, בהתאם לעיקרון שלפיו “אין אדם יוצא נשכר ממעשה עבירה”.
במקרים קיצוניים יותר ניתן אף להגיש כתב אישום פלילי בגין זיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שדינה מאסר. בכך מתווסף ממד פלילי להליך האזרחי, והחשיפה המשפטית של המעורבים הופכת כבדה במיוחד.
טענת זיוף במסגרת התנגדות לצוואה
הליך התנגדות לצוואה הוא המסלול המשפטי שבאמצעותו ניתן לטעון כי צוואה מזויפת. ההתנגדות מוגשת לרשם לענייני ירושה בתוך פרק זמן שנקבע לאחר פרסום בקשה לצו קיום צוואה. עם הגשת ההתנגדות מועבר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, ושם נבחנת שאלת האותנטיות של הצוואה. במקרים רבים נדרש בית המשפט למנות מומחה לכתבי יד, לקבל תצהירים מעדים, ולבחון את כל הראיות הרלוונטיות.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את סעיף 20 לחוק הירושה, הקובע כי צוואה בעדים מחייבת חתימה בפני שני עדים לפחות, לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו. הפרה של הוראה זו עלולה להיחשב לפגם צורני מהותי ולפגוע בתקפות הצוואה.
כאשר טענת הזיוף מתקבלת, בית המשפט רשאי להורות על ביטול צוואה או ביטול מקצת הצוואה במידה וניתן להפריד בין הסעיפים התקפים לבין המזויפים. לעיתים נלוות לטענת זיוף גם טענות של השפעה בלתי הוגנת או מעורבות של אחד הנהנים בעריכת הצוואה, ובית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות. ניתן לראות לא אחת כי טענת זיוף מופיעה במקביל לטענות אחרות, מתוך מטרה להמחיש כי הצוואה אינה אמיתית ואינה משקפת את רצון המצווה.
ערעור על צוואה וטענת זיוף בפסיקה
אם בית המשפט דוחה את טענת הזיוף ומאשר את קיום הצוואה, ניתן להגיש ערעור על צוואה לבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור בוחנת האם הערכאה הקודמת הפעילה שיקול דעת סביר, האם ניתנה משקל מספק לראיות, והאם לא נגרם עיוות דין. בפסיקה ניתן למצוא מקרים רבים שבהם ערכאת הערעור קיבלה את הערעור לאחר שהתגלו פגמים חמורים בצוואה או ראיות חדשות.
כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נקבע כי חתימתו של המנוח בצוואה אינה תואמת את חתימותיו במסמכים רשמיים אחרים, ועל כן נדחתה הבקשה לקיום הצוואה. בפסק דין אחר נדחתה טענת זיוף לאחר שחוות דעת גרפולוגית קבעה כי החתימה אכן אותנטית. מקרים אלו ממחישים את החשיבות של ראיות מקצועיות ושל ייצוג משפטי מנוסה בעת הגשת התנגדות.
לסיכום, זיוף צוואה הוא מהעילות החמורות ביותר לפסילת צוואה. מדובר במעשה שמערער את יסודות מערכת המשפט ופוגע בזכותו של אדם לקבוע את גורל רכושו. כל חשד לזיוף צוואה דורש טיפול משפטי זהיר ומקצועי, שכן נטל ההוכחה כבד והשלכות הפסילה מרחיקות לכת. אם אתם סבורים כי צוואה שנחתמה על ידי אדם קרוב אליכם אינה אמיתית, מומלץ לפנות ל־עורך דין התנגדות לצוואה המתמחה בדיני ירושה, שיוכל לבחון את הראיות, לנתח את המסמך ולייצג אתכם בהליך של התנגדות לצוואה או ערעור על צוואה בהתאם לצורך.
משרד קמרי ושות׳ מייצג יורשים, בני משפחה ומנהלי עיזבון בהליכי התנגדות לצוואה, טענות זיוף, פסק דין התנגדות לצוואה ודיונים הנוגעים לפסילת צוואה. בזכות ניסיון רב בתחום דיני הירושה והיכרות מעמיקה עם פסיקת בתי המשפט, המשרד מעניק ללקוחותיו ייצוג יסודי ואישי במטרה להבטיח שהצדק והאמת ייצאו לאור.
