פסלות לרשת הינו מושג הקבוע בסעיף 5 לחוק הירושה, המורה כדלקמן:
(א)אלה פסולים לרשת את המוריש:
(1)מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;
(2)מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת.
(ב)מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.
על פי חוק הירושה הישראלי, סעיף 5, יורש פסול הוא אדם שהורשע באחד מהמעשים הבאים:
ניסיון לרצוח את המוריש או גרם במזיד למותו.
השמדה, העלמה או זיוף צוואת המוריש או ניסיון לעשות זאת.
תביעת ירושה על פי צוואה מזויפת.
מטרת פסילת יורש היא למנוע מאנשים אשר פעלו בניגוד לחוק או בניגוד לרצון המוריש לרשת את רכושו. במקרה של יורש פסול, חלקו בעיזבון המנוח יועבר ליורשים האחרים על פי דין, או לבן זוגו, ילדיו או אחיו של המוריש, אם המוריש הותיר צוואה.
פירוט המעשים המצדיקים פסילת יורש:
ניסיון לרצוח את המוריש או גרם במזיד למותו: יורש אשר ניסה לרצוח את המוריש, או אשר גרם למותו במזיד, נפסל מלרשת את המוריש. מטרת פסילת יורש זה היא למנוע ממנו ליהנות מהירושה שנוצרה כתוצאה מהמעשה החמור שלו.
השמדה, העלמה או זיוף צוואת המוריש או ניסיון לעשות זאת: יורש אשר השמיד, העלים או זייף את צוואת המוריש, או אשר ניסה לעשות זאת, נפסל מלרשת את המוריש. מטרת פסילת יורש זה היא למנוע ממנו לחבל ברצון האחרון של המוריש.
תביעת ירושה על פי צוואה מזויפת: יורש אשר תבע ירושה על פי צוואה מזויפת, גם אם הוא לא ידע שהצוואה מזויפת, נפסל מלרשת את המוריש. מטרת פסילת יורש זה היא למנוע ממנו להרוויח מהירושה שנוצרה כתוצאה ממעשה זיוף צוואה.
חשוב לציין כי במקרים מסוימים, יורש פסול יכול להיות זכאי לירושה, אם המוריש מחל לו על מעשיו. החלטה זו תלויה בנסיבות המקרה, ובהחלטת בית המשפט.
האם נדרשת הרשעה בפלילים כדי לשלול את זכותו של יורש "שתבע על פי צוואה מזויפת"?
ישנן שתי גישות בפסיקת בתי המשפט בעניין זה:
הגישה הראשונה גורסת כי גם חלופה זו דורשת הרשעה בהליך פלילי. גישה זו מבוססת על העובדה שגם החלופות האחרות בסעיף דורשות הרשעה בהליך פלילי, וכן על העובדה שהפסולות האמורה נובעת מהפרת עקרון תום הלב בהליכי הירושה.
הגישה השנייה גורסת כי אין צורך בהרשעה בהליך פלילי כדי לקבוע שהיורש פסול. גישה זו מבוססת על העובדה שהפסולות האמורה נובעת מהפרת זכותו של המוריש להחליט על חלוקת רכושו, וכי הרשעה בהליך פלילי אינה הכרחית כדי להוכיח הפרה זו.
מבחינה מילולית, המילים "מי שהורשע" בתחילת הסעיף מתייחסות במפורש לכל אחת מהחלופות בסעיף: העלמה, השמדה, זיוף, ותביעה לפי צוואה מזויפת.
מבחינה תכליתית, העיקרון שעליו מבוסס הסעיף הוא כי אין חוטא יוצא נשכר, ותכלית החקיקה היא הרתעת מי שפועל לשיבוש רצון המוריש בדרכי רמיה. אין טעם ברור לדרוש את תנאי ההרשעה רק לגבי שלוש החלופות הראשונות, אך לא לגבי הרביעית.
המחוקק סבר כי יש לקבוע מקדם ביטחון גבוה בטרם יפסל אדם מלרשת בשל איזו מחלופות סעיף 5(א)(2) לחוק, ולכן דרש כי תנאי לכך הוא קיום הליך פלילי שהסתיים בהרשעה, ולאחר עמידה בנטל ההוכחה של מעבר לכל ספק סביר. הדברים אמורים ביתר שאת, שעה שהוראת הסעיף למעשה מחייבת שלילה של זכות לרשת עקב התקיימות איזו מהחלופות (המחוקק אף נקט לשון של "פסולים מלרשת"), ואינו מקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות אחרת.
בנוסף, ראוי לציין כי אופיה של הזכות לרשת הוא מיוחד. מדובר בזכות מולדת, פסיבית, המתמקדת ביורש ואשר לכאורה, איננה תלויה בדבר פרט למות המוריש. עם זאת, מדובר בזכות הניתנת לצמצום ואף לביטול על ידי המוריש ותלויה למעשה לחלוטין ברצון המוריש ובחסדיו. מורכבות זו, מציבה את הזכות לרשת, על קו התפר הדק שבין זכות מוקנית לבין זכות מותנית.
כאשר אנו באים לבחון את תנאי הפסלות הקבועים בסעיף 5(א)(2) לחוק, יש לנהוג משנה זהירות בפגיעה בזכות ירושה שלא על פי הוראה מפורשת. דרישת תנאי ההרשעה ביחס לכל אחת מהחלופות בסעיף, מהווה דרישה סבירה, המגנה על הזכות לרשת מפני פגיעה בלתי מוצדקת.
בתי המשפט מצדדים בשתי גישות כאמור לעיל, אך הפסיקה השולטת מצדדת בקיומה של הרשעה פלילית כתנאי לשלילת זכות הירושה והכרזה על יורש פסול.
