השפעה בלתי הוגנת

להאזנה:

השפעה בלתי הוגנת בצוואה : עילה מרכזית לפסילת צוואה

השפעה בלתי הוגנת בצוואה הינה אחת מהעילות המרכזיות שיש בכוחן להביא לפסילת צוואה. עילת השפעה בלתי הוגנת קבועה בסעיף 30 לחוק הירושה הקובע כי צוואה בטלה אם נעשתה בשל אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית.

התנגדות לצוואה בעילה של השפעה בלתי הוגנת , מבוססת כאשר אדם ערך צוואה תחת השפעה של אחר שניצל את תלות המצווה כדי לצוות לו את רכושו. למשל כאשר אדם קשיש ומוחלש אשר תלוי במטפלת, מוריש את כל רכושו למטפלת ולא נותן דבר לילדיו.

יודגש, לא כל השפעה היא השפעה לא הוגנת. אנשים מושפעים מדעות של אחרים בכל יום, הדגש פה הוא על אי ההגינות שבהשפעה תוך ניצול מצוקה של המצווה, דוגמה קיצונית להשפעה בלתי הוגנת: כאשר אותה מטפלת איימה על המצווה כי תעזוב אותו ללא טיפול וכתוצאה מכך אותו אדם ערך צוואה לטובתה.

קבלת הטענה להשפעה בלתי הוגנת משמעה ביטול הצוואה על ידי בית המשפט, וחזרה לכללי הירושה ע"פ דין, במידה והמנוח לא ערך צוואה אחרת.

מאחר ולעיתים לא ניתן להביא ראיות ישירות לקיומה של ההשפעה, בפסיקה נעזרים בראיות נסיבתיות ובאינדיקציות נוספות אשר יכולות להצביע על קיומה של השפעה לא הוגנת.

מבחנים להשפעה בלתי הוגנת

התנגדות לצוואה בעילת השפעה לא הוגנת הינה טענה משפטית שהתפתחה עם השנים בפסיקה, וההלכה השולטת סוכמה בפרשת מרום (דנא 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה).

בפסק דין מרום, נקבעו ארבעת מבחני עזר עיקריים, המסייעים בגיבוש המסקנה שהצוואה נערכה בעקבות השפעה בלתי הוגנת כלפי המצווה.:

(1) מבחן התלות והעצמאות – הינו המבחן הבסיסי, בו בוחן בית המשפט אם בתקופה בסמוך למועד עריכת הצוואה, היה המצווה "עצמאי" מהבחינה השכלית, הפיזית, והכרתית. ככל שהמצווה יותר עצמאי, כך ייטה בית המשפט לדחות את טענת ההשפעה הלא הוגנת.

(2) מבחן התלות והסיוע – מבחן זה שואל, האם הקשר שהתקיים בין המצווה לבין הנהנה, התבסס על מתן הסיוע, שהמצווה נזקק לו. ככל שהנהנה הוא זה שסייע למצווה להתגבר על קשיו ומוגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע כי ישנם יחסי תלות, והתקיימה השפעה בלתי הוגנת. בנוסף יש לבדוק האם הנהנה הוא המסייע היחידי שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהייתה גם הסתייעות באחרים.

(3) מבחן היקף הקשרים – ככל שהמצווה בסמוך למועד עריכת הצוואה, היה מנותק מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים, תתחזק המסקנה שהמצווה אכן פיתח יחסי תלות עם הנהנה. ללא קשר לשאלה, האם הנהנה הוא זה שגרם לבידודו של המצווה.

(4) מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מבחן זה בודק מהי מידת מעורבתו של הנהנה מהצוואה בעריכתה. מעורבות הנהנה יכולה להתבטא בלקיחת חלק בעריכת הצוואה, הסעת המצווה למקום עריכת הצוואה, שליטה על עורך הדין העורך את הצוואה ועוד.

יחד עם זאת, בית המשפט יכול לבחון מבחנים נוספים מלבד מבחנים אלה. מבחן נוסף הינו מבחן הקירבה הרגשית שם נבחת השאלה מה טיב יחסו הרגשי של המצווה לנהנה, יחס רגשי חיובי יכול לחזק את המסקנה שלא היתה השפעה בלתי הוגנת. מבחן הנישול שם נבדק האם למצווה היתה סיבה טובה לנשל את יורשיו על פי דין מהצוואה. אין המדובר ברשימה סגורה של מבחנים ובית המשפט יכול לבחון דברים נוספים על פי שיקול דעתו.

נטל ההוכחה בטענת השפעה בלתי הוגנת

נטל השכנוע לגבי התנגדות לצוואה בעילת השפעה לא הוגנת בדרך כלל יוטל על הטוען אותה, כך שמי שטען כי נתקיימה אותה השפעה אסורה, יצטרך להוכיח כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על המצווה. יחד עם זאת, כשקמה חזקת יחסי התלות, נטל הבאת הראיות, מועבר לנהנה. כלומר, על הנהנה לספק הוכחות, כי הצוואה אכן ניתנה חופשית ומרצון, ולא תחת השפעה זו.

בהלכת בן נון נקבע החריג לכלל, לפיו כאשר הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה מצביעות על תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה, נטל ההוכחה לשלילת השפעה בלתי הוגנת יועבר  לנהנה – מבקש קיום הצוואה.

השאלה על מי מוטל נטל השכנוע כאשר מתקיימות עילות ההתנגדות לצוואה הינה שאלה קריטית. על כן, במצב בו נכתבה צוואה תחת השפעה כלשהי, יש לפנות לעו"ד ירושות המנוסה בתחום, על מנת שיוכל לספק ייעוץ משפטי בהתאם, ולבדוק האם באותו מקרה, התקיימה השפעה בלתי הוגנת.

* האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי

דוגמאות מהפסיקה להשפעה בלתי הוגנת

קשיש ערירי ותלוי המעניק את רכושו למטפל או לנהנה

מקרה מובהק של השפעה בלתי הוגנת הוא כאשר אדם ערירי, במצב פיזי, נפשי ומנטלי ירוד, התלוי באופן מקיף ויסודי בנהנה לרוב פעילויותיו הבסיסיות, עורך צוואה לטובת אותו נהנה לאחר היכרות קצרה. לדוגמה, במקרה בו המנוח היה תלוי בנהנה לצרכיו הבסיסיים, התקשה לעקוב אחר המתרחש סביבו, והתלונן כי מנסים לגזול את רכושו, כאשר עורך הדין שערך את הצוואה היה ידיד של הנהנה. נסיבות אלו, יחד עם העובדה שהמנוח הוכשל בעבר בעריכת צוואה לטובת אחר, ביססו את המסקנה כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

הענקת רכוש על ידי קשיש ערירי למנהל מוסד דיור מוגן

דוגמה נוספת להשפעה בלתי הוגנת היא ביטול צוואה של דיירת במוסד לדיור מוגן, שנעשתה לטובת מנהל המוסד. במקרה כזה, אף אם המנוחה תוארה כבעלת אופי עקשני ודעתני, הרי שהיותה נטולת קשרים חברתיים ומשפחה, יחד עם היות המנהל "המוציא והמביא" היחיד בענייניה (רכישת תרופות, מזון, החזקת אמצעי תשלום), יצרו תלות מקיפה ויסודית ששללה את רצונה החופשי.

הענקת מתנה משמעותית על ידי קשיש עם מעורבות הנהנה

השפעה בלתי הוגנת יכולה להתבטא גם בעסקאות מתנה, במיוחד כאשר מדובר בקשישים המעניקים בערוב ימיהם את עיקר רכושם. לדוגמה, תביעה לביטול עסקת מתנה בה מנוחה בת 85 העניקה לבתה את דירת מגוריה, שהייתה רכושה היחיד. בית המשפט קבע כי "אין זו דרכו של אדם קשיש ודל אמצעים להקנות בערוב ימיו את כל רכושו במתנה", וכי יש לבחון בקפדנות יתרה מקרים כאלה, במיוחד כשיש מעורבות גלויה ופעילה של מקבל המתנה בהחתמה על מסמכי המתנה.

ניצול חולשה נפשית ופיזית של חסוי

מקרה נוסף הוא של אישה חסויה, אלמנה וערירית, שאובחנה כסובלת ממחלה סכיזואפקטיבית וסירבה לטיפול תרופתי. בית המשפט קבע כי היא ערכה מסמכים משפטיים (צוואה, חוזה מתנה של דירה, ייפוי כוח לחשבון בנק ועוד) תחת השפעה בלתי הוגנת של זוג שאינו קרוב משפחה, שהחסויה פיתחה בו תלות מקיפה ויסודית עד כדי שלילת רצונה החופשי.

ניצול "שעבוד נפשי" במסגרת יחסי תלות

השפעה בלתי הוגנת יכולה להתקיים גם במקרים של ניצול "שעבוד נפשי", מניפולציות ושטיפת מוח, כפי שנדון במקרה בו תובעת שהייתה חברה ב"כת" העניקה מתנות וסכומי כסף ניכרים למנהיגי הכת. בית המשפט קבע כי התנהלות הקבוצה והעומדת בראשה פגעה בשיקול דעתה של התובעת ונוצלה לרעה מערכת יחסי האמון, באופן שהצדיק את השבת המתנות.

סיכום

השפעה בלתי הוגנת מתרחשת במגוון נסיבות, כאשר המשותף להן הוא ניצול לרעה של יחסי תלות או אמון, השולל את רצונו החופשי של המושפע. דוגמאות בולטות כוללות קשישים חולים ומבודדים המעניקים רכוש למטפלים או לנהנים שהיו תלויים בהם באופן מקיף, תוך מעורבות הנהנה בעריכת המסמכים המשפטיים כגון: צוואה, הסכם מתנה, וכן מקרים של ניצול "שעבוד נפשי" או מניפולציה. בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, תוך התמקדות במבחני התלות, הסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הפעולה המשפטית.