חוק הירושה תשכ"ה–1965

חוק הירושה נחקק בשנת תשכ״ה – 1965 והוא מסדיר את אופן העברת העיזבון של אדם לאחר פטירתו, בין אם על פי צוואה שערך, ובין אם בהיעדר צוואה – על פי כללים קבועים שנקבעו בדין.

החוק מתייחס למגוון רחב של סוגיות – החל בהגדרות בסיסיות, דרך קביעת סדרי ירושה, חובות וחריגים, ועד לדינים מיוחדים במקרים של צוואה, סכסוכים, מזונות מן העיזבון ומשפט בין־לאומי פרטי.

לצורך הבנה נוחה וברורה, החוק כולל 161 סעיפים ומחולק לשמונה פרקים עיקריים, שכל אחד מהם עוסק בנושא מרכזי בתחום הירושה:

• פרק ראשון – הוראות כלליות (סעיפים 1–9)
• פרק שני – ירושה על פי דין (סעיפים 10–17)
• פרק שלישי – ירושה על פי צוואה (סעיפים 18–55)
• פרק רביעי – מזונות מן העזבון (סעיפים 56–64)
• פרק חמישי – צו ירושה וצו קיום צוואה (סעיפים 65א–76)
• פרק שישי – הנהלת העזבון וחלוקתו (סעיפים 77–134)
• פרק שביעי – משפט בין-לאומי פרטי (סעיפים 135–144)
• פרק שמיני – הוראות שונות (סעיפים 145–161)

לפניכם הסבר תמציתי מאת עו”ד גיא קמרי העוסק בעיקר בדיני ירושה וצוואות. המטרה לאפשר לכל אדם להבין את עיקרי חוק הירושה בישראל.

למעוניינים לקרוא את נוסח החוק המלא, ניתן לעיין בו כאן: חוק הירושה המלא – אתר נבו

פרק ראשון: הוראות כלליות

ירושה היא התהליך המשפטי שבו מועבר עזבונו של אדם לאחר מותו אל יורשיו. לפי סעיף 1 לחוק הירושה:

“במות אדם עובר עזבונו ליורשיו.”

ישנן שתי דרכים עיקריות בהן המעבר הזה קורה:

1. ירושה לפי דין, כלומר לפי ההוראות הקבועות בחוק (בעיקר חוק הירושה).
2. ירושה על פי צוואה, שבה המצווה מורה למי וכיצד יעבור רכושו.

פרק שני: ירושה על פי דין

כאשר אדם נפטר מבלי שהותיר אחריו צוואה תקפה, חוק הירושה קובע מי יהיו היורשים החוקיים של עזבונו. מצב זה מכונה ירושה על פי דין, והוא מבוסס על עקרון של קרבה משפחתית.

סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי: היורשים על פי דין הם קרובי המוריש.

(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש);

המשמעות היא כאשר אדם נפטר בלי צוואה, החוק קובע סדר ברור של ירושה. קודם כול, בן או בת הזוג יורשים חלק מהעזבון (נפרט בהמשך על גודל החלק). את שאר הרכוש מקבלים בני משפחה לפי סדר עדיפות – קודם הילדים, ואם אין אז ההורים והאחים יורשים, ואם גם הם אינם אז הסבים, הדודים ובני הדודים יורשים.

חוק הירושה במקרה שלא קיימים יורשים חוקיים

אם אין בכלל קרובי משפחה – הירושה עוברת למדינה. 
לפי סעיף 17 לחוק הירושה: (א) באין יורש לפי הסעיפים 10 עד 16, תירש המדינה כיורשת על פי דין.

חוק הירושה לגבי בן/בת זוג

החוק רואה בבן הזוג שנשאר בחיים יורש טבעי, ובדרך כלל מקנה לו חלק משמעותי מהעזבון. זה כולל גם בני זוג ידועים בציבור, כל עוד ניתן להוכיח מערכת זוגית ארוכת טווח וחיים משותפים תחת קורת גג אחת.

סעיף 11 (א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון.

(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;

(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים;
סייגים לסעיף זה: אם בן או בת הזוג היו נשואים למוריש לפחות 3 שנים וחיו יחד איתו באותה דירה ששייכת לעזבון, אז לפי החוק – בן/בת הזוג יקבלו את כל הדירה, בנוסף ל-שני שלישים מיתר הרכוש בעזבון.

סעיף 11 (ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העזבון כולו.

לסיכום סעיף 11 אופן החלוקה לפי החוק בנוגע לבן/בת הזוג:

1. אם יש ילדים או הורים למנוח – בן הזוג יורש חצי מהעיזבון.
2. אם יש רק אחים, אחיינים או סבים – בן הזוג יורש שני שלישים מהעיזבון.
3. אם אין אף אחד מהם – בן הזוג יורש את כל העיזבון.

למידע נוסף על חוק הירושה בין בני זוג »

יורשים הפסולים לרשת את המוריש

סעיף 5 לחוק הירושה מפרט את המצבים שבהם אדם נפסל מהירושה ואינו יורש חוקי – מטעמים של מוסר, צדק, והגנה על רצון הנפטר.

• מי שהורשע בגרימת מותו של המוריש, או שניסה לגרום למותו בכוונה;
• מי שהורשע בניסיון לרצוח או לרצוח את אחד מהיורשים האחרים, כדי לזכות ביתר רכוש;
• מי שזייף, השמיד או הסתיר צוואה ביודעין ובכוונה להשפיע על הירושה.

כלומר – גם אם אותו אדם מופיע בצוואה או שהוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה. החוק שולל ממנו את הזכות לרשת במקרה שהתנהגותו הייתה חמורה כלפי המוריש או כלפי יתר היורשים.

ישנם מקרים שבהם ניתן לערער על הפסילה, לדוגמה במקרה שהמוריש מחל לאותו אדם על שניסה לגרום למותו.

פרק שלישי – ירושה על פי צוואה

צוואה היא מסמך שבו אדם קובע מי יקבל את נכסיו, כספיו וזכויותיו לאחר מותו, באיזה אופן ובאילו תנאים. החוק מאפשר לכל אדם בגיר (מעל גיל 18) לערוך צוואה, כל עוד הוא כשיר משפטית ופועל מתוך רצון חופשי.

סעיף 18 – צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה.

ישנם 4 סוגי צוואות עיקריות:

1. צוואה בכתב יד – נכתבת כולה בידו של המצווה, כולל תאריך וחתימה (סעיף 19).
2. צוואה בעדים – נערכת בכתב ונחתמת בפני שני עדים (סעיף 20).
3. צוואה בפני רשות – נאמרת או נמסרת לרשות מוסמכת, כמו שופט או נוטריון (סעיף 22).
4. צוואה בעל-פה – מותרת רק למי שנמצא על ערש דווי, בפני שני עדים (סעיף 23).

למידע נוסף על עריכת צוואה »

פרק רביעי: מזונות מן העזבון

אחת הסוגיות החשובות בחוק הירושה היא ההגנה על בני משפחה שהיו תלויים כלכלית במנוח. גם אם לא צוינו באופן ישיר בצוואה או שאינם נחשבים ליורשים על פי דין – ייתכן שהם זכאים לקבל מזונות מן העזבון.

סעיף 56. הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה.

מי זכאי למזונות מהעזבון?

• בן/בת הזוג של המנוח
• ילדיו הקטינים (כולל ילדים בוגרים אם הוכח כי הם נזקקים)
• הוריו, אם היו סמוכים על שולחנו
• כל אדם אחר שהיה זכאי למזונות מהמנוח לפי פסק דין או הסכם

כיצד נקבעים המזונות?

הפסיקה קבעה כי גובה המזונות מהעזבון ייקבע לפי מכלול הנסיבות – רמת החיים שהייתה נהוגה, יכולת העיזבון לספק את הצרכים, גיל המבקש, מצבו הבריאותי ועוד. מדובר בהחלטה שיש לבית המשפט שיקול דעת רחב בה.

פרק חמישי: צו ירושה וצו קיום צוואה

כאשר אדם נפטר ולא השאיר צוואה, יש לקבוע מיהם יורשיו החוקיים. צו ירושה הוא מסמך משפטי שמצהיר על זהות היורשים וחלקם בעיזבון לפי הסדר שנקבע בחוק הירושה.

הצו ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה או בית המשפט לענייני משפחה, והוא מהווה את הבסיס החוקי להעברת נכסים, זכויות והתחייבויות של המנוח ליורשיו.

סעיף 66. (א) הרשם לעניני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים: בירושה על פי דין – על ידי צו ירושה; בירושה על פי צוואה – על ידי צו קיום צוואה (להלן – צו קיום).

מה ההבדל בין צו ירושה לבין צו קיום צוואה?

צו ירושה – ניתן כשאין צוואה.
הצו קובע מי היורשים החוקיים של המנוח, לפי סדר הירושה שקובע החוק. זהו מסמך משפטי שמאפשר להעביר את הרכוש מהנפטר ליורשיו.

צו קיום צוואה – ניתן כשיש צוואה.
הצו מעניק תוקף משפטי לצוואה של המנוח, ומאפשר לחלק את רכושו בדיוק לפי מה שכתב במסמך. (ראה המדריך לבקשת צו קיום צוואה)

פרק שישי: הנהלת העזבון וחלוקתו

במקרים שבהם עיזבון מורכב במיוחד (לדוגמה, כשיש הרבה נכסים, יורשים או חובות) חוק הירושה מאפשר למנות מנהל עיזבון שינהל את כל הנכסים של המנוח עד להשלמת החלוקה בין היורשים.

סעיף 78. (א) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון.

מינוי מנהל עיזבון יכול להיעשות באחת משלוש דרכים:

1. לפי בקשה שהוגשה לבית המשפט על ידי יורש או נושה
2. כאשר יש צוואה שממנה מנהל עיזבון
3. ביוזמת הרשם לענייני ירושה, אם יש צורך מובהק לשמור על העיזבון

מה הסמכויות של מנהל העיזבון?

סעיף 97. מנהל העזבון מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; את הפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לעשות בלי שבית המשפט אישרן תחילה

מנהל העיזבון מקבל שליטה על כל נכסי העיזבון – נכסי נדל”ן, חשבונות בנק, מניות, רכבים, חובות וזכויות – והוא אחראי: לאתר את הנכסים והחובות, לפרוע את החובות, אם יש כאלה, לשמור על הנכסים עד למתן צו חלוקה.

ולבסוף – לחלק את הנכסים בין היורשים לפי חוק או לפי צוואה. הכל נעשה בפיקוח של בית המשפט או הרשם לענייני ירושה.

פרק שביעי: משפט בין-לאומי פרטי

כאשר אדם הולך לעולמו ויש לו קשרים משפטיים עם מדינות נוספות – למשל אם התגורר בחו”ל, הותיר נכסים במדינות שונות, או שיש לו יורשים החיים מעבר לים – מתעוררת השאלה: איזה דין יחול על העיזבון?

לפי החוק, הירושה תתבצע לפי החוק של המדינה שבה התגורר המנוח ביום מותו. עם זאת, יש חריגים שמתייחסים למקרים כמו נכסים במיקומים שונים, כשרות לצוות וצורת הצוואה.

סעיף 137. על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138 עד 140.

למידע נוסף בנושא ירושה בינלאומית »

פרק שמיני: הוראות שונות

בסיומו של חוק הירושה מופיעות מספר הוראות משלימות שנועדו להסדיר מקרים ייחודיים או להבהיר עקרונות כלליים.

בין היתר: יורש יחיד או ריבוי בני זוג, סכומים שמתקבלים ממקורות כמו ביטוח חיים או קרן פנסיה, סמכויות שיפוט, הגנה על חסרי ישע ועוד כמה נושאים חשובים.

תוספות לחוק הירושה

לחוק הירושה, תשכ”ה–1965, מצורפות שתי תוספות חשובות שמגדירות מצבים וגופים רלוונטיים ליישום החוק:

התוספת הראשונה מגדירה מהם הגופים שנחשבים “רשות” לעניין סעיף 125א לחוק. נכון להיום, מדובר בשלוש רשויות בלבד: רשות המסים בישראל, המוסד לביטוח לאומי, ורשויות מקומיות.

התוספת השנייה מפרטת מקרים שבהם חלה חובה על מנהל העיזבון לדווח לאפוטרופוס הכללי. בין המצבים העיקריים: כאשר בין היורשים יש קטין, נעדר או מי שאינו כשיר לנהל את ענייניו; כאשר הצוואה כוללת הוראה להקמת הקדש ציבורי שטרם הוסדר חוקית; או כאשר מתעכבת הוצאת צו ירושה/קיום למעלה משישה חודשים.

שתי התוספות האלו מסייעות להבטיח שההליך מתנהל באופן שקוף, מסודר ומגן על זכויותיהם של כל היורשים, במיוחד החלשים שבהם.

לאורך עמוד זה סקרנו יחד את עיקרי חוק הירושה על סעיפיו ופרקיו המרכזיים, מתוך כוונה להנגיש לכם – הקוראים – את אחת מהמערכות המשפטיות המורכבות ביותר בשפה בהירה ומדויקת. אני מקווה שההסברים עזרו לכם להבין טוב יותר את הזכויות, החובות והאפשרויות העומדות בפני יורשים, מצווים ובני משפחותיהם.

אם הנושא נוגע אליכם – לפניכם מאמרים נוספים שכתבתי, אשר מרחיבים על כל אחד מהנושאים באופן פרקטי וענייני.